בנין המקדש בעבודה עברית

בס"ד

בנין המקדש בעבודה עברית – חומרה או דין?

יומא דף ט עמוד ב-י עמוד א: … אי נמי סליקו כולהו בימי עזרא לא הוה שריא שכינה במקדש שני, דכתיב יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם. אף על גב דיפת אלהים ליפת – אין השכינה שורה אלא באהלי שם… ומה מקדש ראשון שבנאוהו בני שם והחריבוהו כשדיים – נפלו כשדיים ביד פרסיים, מקדש שני שבנאוהו פרסיים והחריבוהו רומיים – אינו דין שיפלו רומיים ביד פרסיים?

רש"י: אף על פי שיפת אלהים ליפת – שזכו פרסיים לבנות בית שני, אין שכינה שורה אלא במקדש ראשון שבנה שלמה, שבא מזרעו של שם.

מהרש"א: אמר אהלי בלשון רבים דהיינו שריית השכינה במעשה ידינו כוננה עלינו דהיינו במשכן ועוד מעשה ידינו כוננהו הוא בנין המקדש ראשון וק"ל.

ספורנו שמות פרק לח: משכן העדות. ספר מעלות זה המשכן שבשבילם היה ראוי להיות נצחי ושלא ליפול ביד אויבים…   ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה, שהיו ראשי אומני מלאכת המשכן וכליו, מיוחסים וצדיקים שבדור, ובכן שרתה שכינה במעשי ידיהם ולא נפל ביד אויבים. אבל מקדש שלמה שהיו עובדי המלאכה בו מצור, אף על פי ששרתה בו שכינה נפסדו חלקיו, והוצרך לחזק את בדק הבית (מ"ב כב, ה – ו) ונפל בסוף הכל ביד אויבים. אבל בית שני שלא היה בו גם אחד מכל אלה התנאים לא שרתה בו שכינה ונפל ביד אויבים, כי אמנם בית שני לא היה משכן העדות, שלא היו בו לוחות העדות, ולא פוקד כי אם על פי כורש (עזרא א, א – ג) ולא היו שם בני לוי, כמו שהעיד עזרא באמרו ואבינה בעם ובכהנים, ומבני לוי לא מצאתי שם (שם ח, טו) ומן המתעסקים בבנינו היו צידונים וצורים, כמבואר בספר עזרא (ג, ז).

יומא דף לה עמוד א: גמרא. מאי פרוה? אמר רב יוסף: פרוה אמגושא.

רש"י: פרווה אמגושא – מכשף אחד בנאה, ושמו פרווה.

תוספות: פרווה אמגושא – פי' בערוך וזה לשונו יש מן החכמים שאומרים כי חפר מחילה תחת הקרקע בקדש עד שיראה עבודת כהן גדול והרגישו הכהנים בחפירה ומצאוהו וקרא אותה הלשכה על שמו.

פירוש הרא"ש מידות ה,ג: פרש"י אדם מכשף עשאה וישראל הוה וכו' כדכתיב לא לכם ולנו לבנות בית…

פסקי תוספות מידות אות כב: נכרי לא היה בונה שום דבר בהר הבית.

תפארת ישראל – בועז מסכת מידות פרק א אות א: עכ"פ לרמב"ם הנ"ל שכתב שהלימוד ממסכת זו הוא למען ידעו איך יבנוה (וכן כתב ג"כ רש"י עצמו ביחזקאל שם), ע"כ צ"ל דהך דתנחומא שהביא תוס' (שבועות דט"ו ב) דלעתיד יבנה המקדש בידי שמים, דברי אגדה היא ואין למדין ממנה (כירושלמי פ"ו דפיאה) אלא ר"ל שהקב"ה יסייעם בדרך נס שיבנוהו. והא דאמרי' בשבועות (שם) דאבני בלילה או דאבני ביום טוב, ואין בניין ביהמ"ק בלילה ולא ביום טוב י"ל דע"פ הדיבור שאני. ובל"ז לפע"ד ל"מ קושית רש"י (ר"ה ד"ל ע"א) מדאין בניין ביהמ"ק דוחה יום טוב אינה חזקה כל כך, די"ל שיבנוה נכרים כענין שנאמר ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו'. ואי משום לא לכם ולנו לבנות בית אלהינו (כשקלים פ"א מ"ה). היינו בבונים משלהם. תדע דהרי שלמה המע"ה, ביקש מחירם שישלח מעבדיו לסייעו בבניין הבית. ואף על גב דנכרי אסור לכנוס אפילו לחיל, והוא מי' מעלות (כפ"ק דכלים), והרי מעלות דאורייתא הן (כיומא דמ"ד ב'), ואף דהשתא חרב המקדש, הרי קדושת המקדש קדשה לע"ל (כרמב"ם פ"ו מבחירה). ליתא. דהרי להראב"ד (בפ"ז מבחירה) קדושת חיל שאין נכרי נכנס לשם הוא מדרבנן, וכן כתב רכ"מ שם באין חולק. ועל כרחך הא דאמרי' ביומא הנ"ל דמעלות מדאורייתא, ר"ל יש מהן דאוריי'. א"כ כיון דרק מדרבנן הוא, לפיכך משום צורך גבוה לבנות המקדש, וודאי דחי דאורייתא לדרבנן.

רס"ג האמונות והדעות מאמר ח: שהעמים יבנו חומות בית המקדש, כמו שאמר (שם ס' י') ובנו בני נכר חומותיך, ולא די שלא בנו לנו מאומה בבית שני, אלא שמנעו אותנו לבנות…

ספר משמיע ישועה מבשר טוב השלישי – נבואה י"ב: ואותם בני נכר שיבאו להתגייר המה יבנו חומות ירושלים, ואף המלכים והגדולים שבהם ישרתו באותו בנין, כי תחת שהיו אבותיהם בראשונה מחריבים אותו יהיו זרעם הבונים, וזהו שאמר ובנו בני נכר חומותיך ומלכיהם ישרתונך כי בקצפי הכיתיך וברצוני רחמתיך.

רבינו בחיי ויקרא פרק יא: ומדרש תנחומא… ויש נוסחאות שכתוב בהן: שעתיד להחזיר העטרה ליושנה, והענין כי שני המקדשים נבנו ע"י ישראל, בית ראשון בנה שלמה שהוא מזרע יהודה, בית שני בנה זרובבל שהיה ג"כ מזרע יהודה, שנאמר: (זכריה ד, ח) "ידי זרובבל יסדו" וגו', ונעשה על ידי כורש שנתן רשות בזה, אבל הבית השלישי עתידה אומה זו לבנותו, וזהו שאמרו: עתיד להחזיר העטרה ליושנה, לפי שהוא החריבו.

רד"ק ישעיהו פרק ס: ובנו בני נכר – מלבד שיעבדוך במנחות שיביאו לך יעבדוך בארצך שיבנו חומותיך ויעשו מלאכתך.

שו"ת היכל יצחק או"ח סימן יח: ואם אין שם טהורים נכנסים טמאים, [עירובין דף ק"ה], ולא נאמר אם אין שם ישראל נכנסים עכו"ם, ואולי משום דתיקון הוא בכלל בנין ביהמ"ק ועי"ד עכו"ם לא תתקיים העשה של בנין ביהמ"ק דאין שליחות לעכו"ם, (ויש להעיר עוד משיטת המחנה אפרים דפועל שאני, אבל דעתו מפוקפקת מאד, ואכ"מ). ומיהו לא שייך כאן לא להם ולנו לבנות, דזהו לענין שיהיה להם חלק על ידי נדבתם, אבל שעושים מלאכה בשכר לא שייך זה, ופשוט.

שו"ת עטרת פז ח"א כרך ב – יו"ד הערות סימן יד הערה יב: ומזה נתעורר שם הרב מעשה אברהם וכתב, כי צריך שיהיה ג"כ בנין בית הכנסת עשוי לשמה, דומיה דבנין בית המקדש שצריך לבנותו לשמה כמבואר בהרמב"ם (פ"א דבית הבחירה ה"כ). ולכן מטעם זה אסור לבנות ביהכ"נ ע"י נכרים, במקום שאפשר לבנות ע"י ישראל משום דנכרי אדעתא דנפשיה עביד, ואנן בעינן לשמה.

שו"ת דברי יציב חלק חושן משפט סימן פח: ומ"ש ממה ששלמה ביקש מחירם, לא ידעתי כלל דאטו חטיבת העצים וחציבת האבנים הם בכלל המצוה דועשו לי מקדש, ונראה פשוט שענין המצוה ושליחות זה דוקא בעצם ההקמה והבנין אבל לא בהבאת האבנים וחציבתם וכיוצא בזה, וזה שפיר אפשר לעשות ע"י עכו"ם.