בית הניצוץ

בס"ד

בית הניצוץ

 

לדברי המשנה, בית הניצוץ הוא אחד מהמקומות בהם היו הכהנים שומרים בבית המקדש. המשנה מתארת אותו ואת בית אבטינס כ"עליות". שער הניצוץ, מתואר במשנה במידות (א,ה) כשער צפוני של הר הבית: "וכמין אכסדרה היה, ועלייה בנויה על גביו". מדוע נקרא בית הניצוץ בשם זה? למה הוא שימש? מדוע דווקא במקום זה ראו לנכון להציב עמדת שמירה?

 

בית הניצוץ – אכסדרה

בדברי חז"ל לא נזכר למה שימש בית הניצוץ, ובדברי המפרשים מובאים כמה אפשרויות לביאור שם זה. הרא"ש (כה,ב ד"ה בית הניצוץ), מתבסס על התיאור הנזכר במשנה במידות, כי בית זה היה בנוי כמין אכסדרה, ולדבריו, אכסדרה היא בית הפתוח מרוח אחת – "וניצוצי חמה מנצצין בה, והיתה בה אורה מרובה, לכך נקראת הלשכה בית הניצוץ" (וכך כותב הראב"ד בשם התוספות).[1]

נראה, כי הבנת הרא"ש, בביאור המושג "אכסדרה" הנזכר במשנה, מתאים להבנתו במקומות אחרים (ראה בדבריו עירובין פרק ט סימן ג), שהיא כמו הדעה המקובלת בראשונים, שאכסדרה היא בית הפתוח מרוח אחת, כדברי הגמרא בבבא בתרא (כה,ב) "עולם לאכסדרה הוא דומה, ורוח צפונית אינה מסובבת". אמנם, לדעת רש"י (עירובין צ,ב ד"ה אכסדרה), אף מקום הפרוץ מכל רוחותיו מכונה בסתמא "אכסדרה".[2] המפרש לתמיד (כו,ב ד"ה כמין אכסדרא) מסתפק אם האכסדרה המדוברת לגבי שער הניצוץ היא אכסדרה הפתוחה מכל רוחותיה, כמו אכסדרה רגילה, או שמא אכסדרה זו היא כ"אכסדרה דבי רב", הפתוחה רק מרוח אחת. מדבריו עולה, כי הבנתו בנוגע לאכסדרה סתם, היא כהבנת רש"י.[3]

הגמרא (כו,ב) שואלת על בית אבטינס ובית הניצוץ – "עליות ממש הוו, או דילמא דהוו גביהי מגבה כעליות?" – למה מתכוונת הגמרא בשאלתה? לדברי המפרש (שם ד"ה מגבה) והרא"ש (ד"ה עליות), השאלה היא אם בתים אלו היו ממש עליות, כדרך בית ועלייה על גבה, או שמא היו מוגבהות כעלייה, אך לא היה בהן בית למטה כלל.

הגמרא מביאה את המשנה במידות הנזכרת, ואינה משיבה בפירוש על שאלתה. לכאורה, מכיוון שהבית האמור הוא "אכסדרה", הרי שאין לומר שבית הניצוץ היה "עלייה ממש", שהרי אכסדרה אינה מקום המיועד למגורים – וכדברי המשנה בעירובין (פה,ב) "הנותן את עירובו בבית שער, אכסדרה ומרפסת – אינו עירוב"; ובספרי (דברים קצד, רכט) "יכול אף הבונה בית שער, אכסדרה ומרפסת – ת"ל 'בית' – מה בית מיוחד שהוא בית דירה, יצאו אלו שאינם בית דירה".

אמנם, אם השאלה שלפנינו היא רק לגבי היות המקום שתחת העליות מוכן לשימוש, הרי שלפי ההסבר של הרא"ש, כי רק רוח אחת פרוצה שם, (וכך גם מפרש הראב"ד ד"ה אכסדרה, ע"פ הערוך ערך 'אכסדרי') – ניתן לומר, כי ניתן להשתמש במקום שם, ואם כן, הרי אלו עליות ממש. כך גם כותב המאירי "עליות ממש – שהיו תחתיהן דירות".

לעומת זאת לדברי המפרש, המסתפק אם אכסדרה זו היתה פרוצה מכל רוחותיה, נראה כי אין כאן הכרעה אם היה בית דירה למטה. אמנם, לפי גרסתו במשנה "בבית אבטינס ובבית הניצוץ היו עליות", נראה כי קיימת בית דירה למטה, וכפי שבארנו לגבי בית אבטינס, ששם מפטמים את הקטורת; אך יש מקום גם להבין, כי שאלת הגמרא "עליות ממש הוו" היא רק על בית הניצוץ – האם הלשון האמורה לגביו, היא אגב הלשון האמורה לגבי בית אבטינס, או שמא גם בו היתה עלייה ממש. מכל מקום, המפרש כותב לגבי בית הניצוץ (כה,ב ד"ה בית הניצוץ) "לא שמעתי בו טעם למה נקרא כן".

 

מיקומו של בית הניצוץ

המשנה במידות (א,ה) מונה את שער הניצוץ, כראשון מבין השערים הנמצאים בצפון העזרה – לפני שער הקרבן ובית המוקד. המשנה אינה מציינת אם היא מונה ממזרח למערב או ממערב למזרח. בסוף פרק ב' במידות, מובאת דעת אבא יוסי בן חנן, הסובר שהיו שלושה עשר שערים לעזרה, והוא מונה את השערים הדרומיים והצפוניים מכיוון מערב: בדרום – שער העליון, שער הדלק, שער הבכורות, שער המים. בצפון – שער יכניה, שער הקרבן, שער הנשים, שער השיר.

נראה לומר, כי כשם שבצד הדרומי, מוכח שהתנאים נוקטים מכיוון מערב לכיוון מזרח, כך יש לומר גם לגבי השערים הצפוניים. לפי זה, שער הניצוץ נמצא בצפון מערב העזרה, ואילו בית המוקד נמצא בצידו הצפון מזרחי; וכך מופיע בציורו של הרמב"ם (בה"ב ה,יז), בציורים המופיעים בגמרות אחרי מסכת מידות, בדברי המאירי (יומא יט,א) ובדברי אחרונים רבים.[4]

אמנם, מדברי הרא"ש והראב"ד הנזכרים, לגבי ניצוצות החמה המאירים בבית זה, יש מקום להבין כי מקומו היה קרוב יותר לצד המזרחי. נכון הוא, כי מכיוון שהבית נמצא בצפון העזרה, הרי שניצוצות השמש המגיעה מהמזרח, בכל מקרה יאירו על הבית; אך הופעת הניצוצות הראשונות של השמש היתה על הנברשת שתלתה הילני המלכה, והארת השמש על לשכה זו, היתה יכולה להתעכב, אם היו לשכות נוספות מזרחית ממנה – אלא אם כן היה מרחק רב בין הלשכות (ויש מי שרוצה לומר, כי שם היה נמצא המשקיף בבוקר המעיד כי האיר פני כל הזרח – אפשרות המובאת ב"אינצקלופדיה" מגילת המקדש בערך בית ניצוץ, אך לא מובא שם האומרה).

וכך מאריך לטעון (מסיבות אחרות), בספר "הבית השני בתפארתו" (הרב אלחנן אייבשיץ – פרק י), כי בית הניצוץ היה במזרח ואילו בית המוקד היה במערב. לדבריו, תיאור מניין השערים בפרק א, אינו מקביל לתיאור בדברי אבא יוסי בן חנן, אלא רק לגבי השערים הדרומיים, בהם הוא הולך ומונה ממערב למזרח. אולם לאחר מניין שערים אלו, התנא מונה את שער ניקנור הנתון במזרח, ולאחר מכן ממשיך למנות את השערים הצפוניים מכיוון מזרח.

 

שימושו של בית הניצוץ

על פי ההסבר הנזכר, כי שמו של המקום נקרא על שם האור הנוצץ בו, הרי שאין אנו יודעים למה היה משמש מקום זה בשעות היום, ואין לקשר זאת לשמו של המקום. ייתכן, כי לא היה לבית זה שימוש קבוע במהלך שעות היום. אם כן, מסתבר לומר, כי העמדת השמירה במקום זה אינה אלא בגלל מיקומו. כך גם נראה לומר, על פי הסברים אחרים שנאמרו בדברי האחרונים לגבי המקום, שאינם מתייחסים לשימוש הקבוע בו.[5] מכיוון שבדברי חז"ל לא נאמרו הסברים לשם זה, הרי שכל האפשרויות אינן אלא השערות בלבד.

אמנם, אם נאמר כי היה שימוש חשוב בו, יש מקום להבין כי זו הסיבה בגללה העמידו שם את השמירה. יש מהאחרונים הרוצים לומר, כי היתה אש קטנה בתוך בית הניצוץ, ועל כן היא נקראה בשם זה. הסיבה להעמדת האש במקום זה, היתה לשם קיום אש התמיד, במקרה שיכבה האש שעל גבי המערכה (באר שבע תמיד כה,ב ד"ה בית הניצוץ). אמנם, גם בבית המוקד היתה מדורה גדולה, וכמה ראשונים[6] כותבים, כי ממדורה זו היו לוקחים אש עבור המזבח; אך בכל זאת יש מי שמסביר, כי מכיוון שהלהבות של המדורה שם היו גדולות, ועצים המעלים להבות גדולות אינם מתקיימים לזמן רב, על כן היה צורך באש קטנה קבועה בבית הניצוץ (תפארת ישראל סק"ג).

אפשרות נוספת בהבנת השמירה בבית הניצוץ, יכולה להתבאר מתוך דברי הרמב"ן בפירושו על התורה (ויקרא ו,ב): "וציווה, שיזהרו בזה, ויערכו אש ועצים הרבה, שתוקד האש תמיד כל היום וכל הלילה, והזהיר בלאו, שלא תכבה לעולם. והנה, אם נתעצלו הכהנים וכבתה האש – עברו בלאו, ומפני זה אמרו רבותינו, שהיתה מערכה שניה לקיום האש".

מדברים אלו נראה, כי חלה על הכהנים חובה להשגיח שאש זו לא תכבה; ויש מי שמסביר, כי לשם כך היתה מוצבת השמירה בבית הניצוץ – להשגיח מעלייה זו על האש שעל המזבח (הבית השני בתפארתו שם). לפי דברים אלו יש לומר, כי השמירה במקום זה היא אכן בגלל חשיבותו.[7]

 

האומנם היה צורך באש בבית הניצוץ להדלקת המערכה?  

התנאים ביומא (מה,א) נחלקים, אם היתה מערכה נפרדת על המזבח לשם קיום אש התמיד (כך סוברים רבי יוסי ורבי מאיר; וכך פוסק הרמב"ם תמידין ומוספין ב,ד); או שמא אין צורך במערכה נפרדת לשם כך (דעת רבי יהודה). לדעת רש"י (שם ד"ה של קיום האש), מטרת המערכה של קיום האש, היא להוסיף על אש המערכה הגדולה בשעת הצורך (וכך עולה מדברי התוספות ביומא טו,ב ד"ה ואחת). אם כן, לשיטתו אין צורך בקיום אש מחוץ למזבח, שהרי לשם כך מעמידים מערכה מיוחדת (וכך מעיר הריטב"א ביומא שם) – ובניגוד לדברי הראשונים הנ"ל. הסיבה לדעתו לכך שהיתה מדורה בבית המוקד היא, כדי שהכהנים יתחממו כנגדה (שבת יט,ב ד"ה בית המוקד). טעם זה, המבוסס על דברי משנתנו (המבארת כי הכהן הטובל היה מתחמם כנגד המדורה) מוזכר בדברי ראשונים נוספים (רא"ש כה,ב ד"ה בית המוקד; מפרש שם; רע"ב שבת א,יא) – וכן הוא בספרי זוטא (במדבר פרק טו). אבל בניגוד לדברי רש"י, מדברי הרמב"ם (תמידין ומוספין שם) עולה, כי מצוות אש התמיד מתקיימת בעצם קיום המערכה הנפרדת. ממילא, יש לדאוג להוסיף אש על מערכה זו, ועל כן יש מקום להדליק מדורה נוספת לשם כך, כפי שנתבאר לשיטתו, שלשם כך מדליקים את מדורת בית המוקד.

אמנם, אין הכרח לומר כי דעות ראשונים אלה חלוקות גם לגבי הצורך במדורה נוספת עבור התמיד, וכך אנו מוצאים כי המפרש מביא את שני הטעמים. התוספות (יומא טו,ב ד"ה ואחת) מבינים כדברי רש"י, שמערכת אש התמיד נועדה לשם הוספת אש על המערכה הגדולה; ואילו בביאור שיטת רבינו חננאל (שהיו לוקחים אש ממדורת בית המוקד למזבח) הם כותבים, שמא היה צורך בשלוש מקומות של אש, עבור האש שבמערכה הגדולה: מערכת האש של התמיד, ושתי המדורות, בבית המוקד הגדול ובבית המוקד הקטן (לשיטתם, שהיו שתי מדורות נפרדות בבית המוקד). אולם ייתכן להסביר בשיטת רבינו חננאל (בניגוד להבנת התוספות), כי מצוות אש התמיד מתקיימת בעצם המערכה המיוחדת לשם כך (כדברי הרמב"ם), ועל כן אין צורך ביותר ממקום אחד נוסף (בהנחה שלא היו שתי מדורות בבית המוקד – כדעת הרמב"ם כמבואר בביאורי מקומות שם).

מכל מקום, על פי דברי האחרונים הנ"ל, כי היתה מדורה נוספת בבית הניצוץ, נראה כי היה על התוספות להתייחס לכך ולומר, כי יש צורך בארבע מקומות של אש; ועל כן מוכח כי הם לא סברו כן. לפי שיטת רש"י (כי היו מדליקים את המערכה הגדולה מאש המערכה הקטנה), יש מקום לומר, כי אף במדורת בית המוקד לא היה צורך עבור אש המזבח (שהרי הוא צורך כהנים ולא צורך גבוה – שבת כ,א ד"ה אברים); ובוודאי שלא היה צורך באש במקום נוסף.[8]

 

האם בית הניצוץ היה מול המזבח?

לפי ההסבר הנזכר (בספר "הבית השני בתפארתו"), כי מבית הניצוץ היו משגיחים על אש המזבח שלא תכבה, יש לומר כי מקום זה היה מול המזבח, או במקום קרוב אליו, משם ניתן להשגיח על האש. מסיבה זו, טוען בספר הנ"ל, כי בית הניצוץ היה בצפון מזרח העזרה ולא בצפון מערבה, הואיל וההיכל העומד במערב העזרה, יסתיר את המזבח, לעומד בצד הצפון מערבי.

ההנחה העומדת מאחורי הדברים היא, כי שלושת השערים אינם סמוכים ביותר זה לזה, אלא פרוסים לאורך העזרה. אולם נראה לכאורה כי ניתן לומר, כי דרך שלושת השערים נכנסים אל מתחם העזרה הנמצא לפני ההיכל, והם אכן נמצאים בסמוך זה לזה. מסיבה זו, יש מהראשונים הסוברים בכוונת הגמרא (כז,א), ששני שערים אינם צריכים שימור – כי הכוונה היא לשערים האמצעיים, או לשערים הסמוכים לשערים אחרים.

הריטב"א (יומא טו,א) כותב על בית המוקד, כי הוא נמצא "מצד העזרה של מקום המזבח". נראה, כי תיאור זה מתאים להבנה שישנו צורך באש של מדורת בית המוקד עבור המזבח (כמפורט לאחר מכן בדבריו), ועל כן ישנה קרבה בין המקומות. אם כן, בית הניצוץ לדעתו אינו מול המזבח. אם נאמר, כי בית המוקד הוא הבית הכי מזרחי, הרי ששער הקרבן יימצא מערבית ממקום השחיטה הרגיל של הקרבנות – ולא יותר מזרחי מבין האולם ולמזבח; ובית הניצוץ אכן יהיה כנגד ההיכל. אולם אם נאמר כי בית המוקד הוא הבית הכי מערבי, הרי ששער הקרבן יהיה כנגד עזרת הכהנים, ובית הניצוץ יהיה כנגד עזרת ישראל.[9]

 

סיכום

הכהנים היו שומרים בבית הניצוץ, הנמצא על גבי שער צפוני של העזרה. לפי ההבנה המקובלת, הוא נמצא בצידו הצפון מערבי של העזרה (ציורי הרמב"ם והגמרא, ובדברי אחרונים). יש מי שטוען כי הוא בצד הצפון מזרחי ("הבית השני בתפארתו"), ונראה כי ניתן להסביר כן בדעת ראשונים (רא"ש; ראב"ד).

השמירה התקיימה בעלייה, הנמצאת על גבי אכסדרה הצמודה לשער מבחוץ – דהיינו, מבנה ובו רוח אחת פתוחה (כך היא הבנת ראשונים רבים). ויש מי שמביא אפשרות, שהאכסדרה היתה פתוחה מכל רוחותיה (מפרש). יש מהראשונים הכותבים, כי האכסדרה היתה פתוחה למזרח, ועל כן היתה השמש מנצצת שם בבוקר, ומכאן מקור שמו של הבית (רא"ש; ראב"ד).

יש המבארים באופן אחר את השם בית "הניצוץ" – שהיתה שם מדורה קטנה, והיו מביאים משם אש למזבח (באר שבע; תפארת ישראל). אמנם, כמה מהראשונים סבורים, כי היו מביאים את האש מהמדורה שבבית המוקד (ר"ח; ריטב"א); ויש מהראשונים הסוברים, כי ממדורת קיום האש של המזבח, היו מדליקים את המערכה הגדולה (רש"י; תוספות).

יש מי שרוצה לומר, כי מטרת השמירה במקום זה, היתה למנוע את כיבויו של אש התמיד מהמזבח ("הבית השני בתפארתו"). סיוע לדבר, שיש לשמור ולהקפיד על כך, ניתן ללמוד מדברי הרמב"ן על התורה. אמנם, ייתכן כי השמירה במקום לא נקבעה בגלל חשיבותו, אלא בגלל מיקומו.

 

 

[1] בנביא ישעיה (א,לא) נאמר "והיה החסון לנעורת ופועלו לניצוץ, ובערו שניהם יחדיו ואין מכבה"; ומפרש הרד"ק, כי הניצוץ הוא שביב האש. כך גם עולה מדברי רש"י, המביא על המילה "שביב" בפסוק באיוב (יח,ה) "גם אור רשעים ידעך ולא יגה שביב אשו", את המילה הלועזית אותה הוא מביא בישעיה לגבי ניצוץ (אשטינצל"א). אם כן לכאורה, בית הניצוץ, הוא בית שביב האש. אולם לא רק ניצוצות של אש מכונים כן, אלא גם דברים הניתזים מדברים אחרים, לדוגמא: חשש לניצוצות בבית הכסא עראי (ברכות כג,ב); חשש ניצוצות בשתייה מכלי שנטמאו אחוריו במשקין (שם נב,ב); כפטיש יפוצץ סלע – נחלק לכמה ניצוצות (שבת פח,ב). כינוי זה ניתן לא רק לדברים הניתזים, אלא גם להבזקי אור, כפי שנאמר (יומא לז,ב) על נברשת הזהב שעשתה הילני המלכה "בשעה שהחמה זורחת – ניצוצות יוצאין ממנה", וכדברי הפסוק ביחזקאל (א,ז) לגבי חיות הקודש "ונוצצים כעין נחושת קלל".

[2] בכמה מקומות בגמרא (עירובין כה,א, צ,ב, צד,ב; סוכה יח,ב), מובאת מחלוקת בין רב לשמואל, לגבי טלטול באכסדרה הנמצאת בבקעה – רב מתיר לטלטל בכולה "פי תקרה יורד וסותם"; ואילו לדעת שמואל אין לומר כן, ועל כן אסור לטלטל בה מחוץ לד' אמות. רש"י (עירובין צ,ב ד"ה אכסדרה) סובר, כי המדובר באכסדרה הפרוצה מארבע רוחותיה (ולכן הגמרא נקטה ללשון "בבקעה", ולא "בחצר", שכן בחצר בדרך כלל ישנם מחיצות של בתים נוספים מסביב). אבל הרא"ש (עירובין ט,ג) וראשונים רבים סוברים, כי אכסדרה היא מקום בו ישנה רק רוח אחת פתוחה (רי"ף עירובין לא,א; רמב"ם שבת יז,לה; ר"ת בתוספות עירובין כה,א ד"ה אכסדרה; ר"י בתוספות עירובין צד,א ד"ה בשתי; תוספות רי"ד עירובין צ,א ד"ה אכסדרה; מאירי עירובין כה,א, וכן הוא בריטב"א שם, הכותב כן גם בשם הראב"ד). התוספות מסבירים את השימוש בלשון "בקעה", מכיוון שבחצר יש בדר"כ שלוש כתלים, ורב סובר כי גם כשפתוח בשני מקומות זה שלא כנגד זה, אומרים "פי תקרה יורד וסותם"). אמנם, רש"י עצמו מסכים כי בית שיש בו פתח מרוח אחת בלבד נקרא אכסדרה, כדברי הגמרא בבבא בתרא כה,ב: "עולם לאכסדרה הוא דומה, ורוח צפונית אינה מסובבת"; וכפי שמפרש שם רש"י (ד"ה אכסדרא) "שאין לה דופן רביעית".

[3] אמנם, רש"י עצמו מפרש אחרת "אכסדרה דבי רב", ואף לגבי "אכסדרה" סתם, אנו מוצאים ביאורים שונים בדבריו. רש"י במנחות (לג,ב ד"ה אכסדרה וד"ה ההיא) מסביר, כי אכסדרה היא מקום המוקף משלושה צדדים; ואילו אכסדרה דבי רב מוקפת מארבעת הצדדים, אלא שהדפנות אינן מגיעות לסכך. אך בב"ב (יא,ב) רש"י בביאור "אכסדרה רומיייתא", כי המדובר באכסדרה שדפנותיה אינן מגיעות עד למעלה, ואילו אכסדרה דבי רב לדבריו שם, היא אכסדרה המוקפת בחלונות.

[4] תפארת ישראל מידות א סק"ג; ספר חנוכת הבית לר"מ אשכנזי לב-לד; תבנית היכל, ספר שני אות קיט; חק נתן על מידות שם.

[5] בספר חנוכת הבית (לר"מ אשכנזי, אות לו) מביא פירוש, שמשם היו מציצים הכהנים על הלויים השומרים למטה. אפשרות זו נכונה, רק אם נאמר שהיתה שמירה של לויים בשער הניצוץ. בספר זכרון מנחם על תמיד כותב, כי ניצוצות ממדורת בית המוקד היו מגיעים עד לשם. אך יש לתמוה על הסבר זה, שהרי בית המוקד היה מקורה ואף היה במרחק – שכן שער הקרבן היה ביניהם. בספר תבנית היכל (ספר שני אות קיט) כותב, כי אולי משם השליכו הבבלים לפידים לתוך ההיכל, בחורבן הבית הראשון.

[6] מאירי שבת יז,ב; רבינו חננאל יומא טו,ב, ומובא בתוספות שם ד"ה ואחת; ריטב"א יומא שם; המפרש כה,ב ד"ה בית המוקד. כך גם כותב הרמב"ם בפירושו לשבת (א,יא), אלא שבחיבורו על התלמוד בשבת הוא כותב, כי כך פירשו כל רבותיו וזו טעות, שהרי המדורה נועדה לחימום הכהנים לאחר טבילתם כמפורש במשנתנו; וגם בהלכותיו הוא אינו מזכיר את הצורך בהדלקה מבית המוקד.

[7] גם לדעתו, היה מדורה קטנה בבית הניצוץ, למקרה שתיכבה האש, והוא סובר (שם פרק ח) כי "שער הניצוץ" נקרא בשם זה, מכיוון שדרכו היו מביאים גזירי עץ בודדים לשם הדלקת האש.

[8] יש לציין, כי לדברי כמה מהראשונים, היו מכניסים את האש למזבח, דרך שער הדלק, שהוא שער דרומי לעזרה (רבינו אליקים ותוספות ישנים ליומא יט,א). לפי שיטה זו, ברור שלא היו מביאים את האש מבית המוקד, הנמצא בצפון העזרה (וכך כותב בגליונות קהילות יעקב על יומא שם, כי פירוש זה מתאים רק לשיטת רש"י בעניין בית המוקד). אמנם, יש מהראשונים המבארים את השם "שער הדלק", על שם העצים שהיו מביאים למערכה (מפרש לתמיד כו,ב ד"ה ת"ש; רא"ש מידות א,ד) – אך לא על שם האש (ולפי אפשרות זו, הבאת האש אכן יכולה היתה להיות מבית המוקד, באמצעות קיסמים ועצים קטנים).

[9] הרב אייבשיץ רוצה להביא ראיה, מהתיאור במשנה (כח,א) על "בילוש" העזרה – "אלו מהלכין באכסדרה דרך מזרח, ואלו מהלכין באכסדרה דרך מערב… הגיעו אלו ואלו – אמרו שלום הכל שלום". אם בית המוקד היה במערב, הרי שלכל כת היו שלושה שערים לבדוק (שכן לשכת עושי חביתין, בה היו הכתות נפגשות, נמצאת דרומית לשער ניקנור). אולם אם הוא היה במזרח, הרי שלכת ההולכת למזרח היה שער אחד לבדוק, ואילו לכת השנייה היו חמישה שערים. ההנחה העומדת מאחרי דבריו היא, כי שתי הכיתות מגיעות לשם יחד. אמנם, אין הדבר מוכח, ומדברי המפרש (כח,א ד"ה אלו) "אלו הולכים תחת אכסדראות של העזרה בצד מזרח, ואלו דרך מערב עד שהגיעו למזרח אצל חבריהם", משמע שההולכים בדרך מזרח מחכים להולכים דרך מערב.