בית המוקד

בס"ד

בית המוקד

 

   מקום השמירה השלישי של הכהנים הוא בית המוקד. במשניות (בתחילת תמיד ובמידות א,ח-ט) מובאים כמה תיאורים לגביו: "כיפה ובית גדול", "מוקף רובדין של אבן", "ארבעה לשכות היו לו" ועוד. בביאור שלפנינו נתאר את מבנה הבית ואת מיקומו.

 

בית המוקד – בקודש או בחול?

   במשנה במידות (א,ו), מתוארות ארבע הלשכות שבבית המוקד: "כקיטונות פתוחות לטרקלין, שתיים בקודש ושתיים בחול, וראשי פספסין מבדילין בין קודש לחול". ניתן להבין מכאן, כי בית המוקד עמד בחציו בקודש ובחציו בחול. כך גם מופיע בתוספתא במסכת מעשר שני (ב,יד) "בנויה בקודש ובחול ופתוחה לקודש ולחול – כגון בית המוקד. תוכן וגגותיהן – מכנגד הקודש ולקודש, קודש; מכנגד החול ולחול, חול"; וכך נוקטים ראשונים רבים.[1]

לעומתם, רבינו שמעיה בפירושו למידות (א,ה) כותב, כי בית המוקד היה כולו בחיל, אלא שהלשכות שלו, חציין בקודש וחציין בחול; וכך עולה מדברי הרמב"ם. בתחילת פירושו לתמיד כותב הרמב"ם, כי כל מקומות השמירה נמצאות מחוץ לעזרה; ובפירושו למידות הוא מדגיש, כי הלשכות הנמצאות כלפי העזרה, הן הקדושות. וכך כותב הרמב"ם בהלכותיו (בה"ב ה,ט) "ובית גדול היה בצד העזרה בצפונה – מבחוץ, בין העזרה והחיל[2]. והיה בנוי כיפה, ומוקף רובדין של אבן, והוא היה נקרא בית המוקד". גם בציוריו הנדפסים, בית המוקד נמצא מחוץ לעזרה. יש מבארים, כי הרמב"ם סובר שאין לקבל את דברי התוספתא להלכה (מהר"ם קזיס מידות א,ו; חנוכת הבית לר"מ אשכנזי אות מח). אולם בתוספות ישנים ביומא (כה,א ד"ה חציה) מופיעה גרסה בתוספתא, האומרת לגבי בית המוקד "בנויה בחול ופתוחה לקודש ולחול". לפי גרסה זו, דברי הרמב"ם הם כדברי התוספתא.

 

בית המוקד – כיפה: מהי כיפה?

   להבנת המפרש (כה,ב ד"ה כיפה), בית המוקד היה בנוי על גבי כיפה, מכיוון ששמירת הכהנים צריכה להיות במקום גבוה. לפי דבריו יש לומר, כי השימוש בלשון "כיפה" האמור במשנתנו, הוא כדוגמת האיסור לבנות את המזבח על גבי כיפין (זבחים ס,א), וכתיאור המשנה בפרה (ג,ו) "וכבש היו עושים מהר הבית להר המשחה, כיפין על גבי כיפין, וכיפה כנגד האוטם, מפני קבר התהום…". מכיוון שחצי מבית המוקד היה בקודש (לפי שיטתו, כמבואר), ועליות לא נתקדשו, המפרש מסביר, כי המפלס הרגיל של בית המוקד, היה בגובה העזרה.

כך גם נראה מפירוש ר"י ב"ר שמואל המובא בראב"ד (כה,ב ד"ה בית המוקד), "שכיפת בית המוקד היה סמוך לפתח כעין הר בשיפוע, והיו הכהנים שומרים מלמעלה ומבפנים, ובן לוי מבחוץ לרגלי הכיפה"; וכך נראה מדברי רבינו שמעיה (מידות א,ח), המתאר את בית המוקד "ככיפה היה עשוי" – שלשון עשייה אינו משתמע כמתייחס לתקרה, אלא דווקא לרצפה. אבל הרמב"ם (בפירושו לתמיד א,א) סובר, כי התיאור "כיפה" מתייחס לתקרתו של בית המוקד, שהיתה עגולה (וכן הוא במאירי שם). הרמב"ם עצמו, אינו מזכיר כלל את הצורך בשמירת הכהנים במקום גבוה.   

 

רובדין של אבן – "מאי ניהו"?

   הגמרא (כו,ב) מסבירה, כי הרובדים הם "גזרתא דאצטבתא, דסלקי בהו לאצטבתא" – אבנים מסותתות העשויות כאצטבאות, בהם עולים לאצטבאות. המפרש (ד"ה רובדין) מסביר, כי על ידי הרובדים, עולים למטות העשויות בתוך החומה – ושם היו ישנים זקני בית אב. לפי דבריו, המילים המופיעות במשנה "זקני בית אב ישנים שם", מתייחסים לבית המוקד, אך לא לרובדים עצמם, שכן הרובדים שמשו רק כמדרגות לעלות למקום השינה בחומה; וכך משמע מדברי הרא"ש במידות (א,ח). אבל בפירושו לתמיד (כו,ב ד"ה גזרתא) כותב הרא"ש, כי היו ישנים גם על מדרגות אלו.

כמה מהראשונים מבינים, כי זקני בית האב היו ישנים על גבי הרובדים עצמן (ולא שרק עלו בהם למקום פנימי יותר). יש המכנים רובדים אלו "כסאות" (ראב"ד כה,ב ד"ה בית המוקד; רבינו גרשום שם ד"ה רובדין); ויש הכותבים כי היתה זו רצפה המיוחדת לכך (רבינו שמעיה מידות א,ח; רש"י בראשית מא,מב). הבנת המפרש, כי רובד הוא דבר הבולט מן החומה, מוסברת בדבריו גם לגבי המשנה ביומא (מג,ב) "יצא והניחו על רובד רביעי שבהיכל". אבל ראשונים אחרים כותבים בהסבר המשנה שם, כי המדובר בשורת האבנים הרביעית ברצפה (רש"י ומאירי ביומא שם; סמ"ג עשין רט; תוספות פסחים סה,א ד"ה המכבד).

הרמב"ם בפירושו למשנתנו כותב, כי רובדים הם אצטבאות (כדברי הגמרא); ומדבריו במקומות אחרים עולה, כי הוא סובר שרובד הוא דבר הבולט מהחומה (פירושו למידות ג,ו; הלכות בה"ב ד,ט), וכדברי המפרש הנ"ל. אולם יש מקום להבין מדבריו, כי רובדים אלו אינם משמשים לשינה כלל, אלא מהווים קישוט לבית המוקד – מבחוץ. הרמב"ם מתאר את בית המוקד (בה"ב ה,ט) "ובית גדול היה… והיה בנוי כיפה ומוקף רובדין שלאבן"; ולגבי תיאור השמירה הוא כותב (שם ח,ה) "בית המוקד בארץ, וזקני בית אב שלאותו היום היו ישנים שם" (כן הוא במהדורת "אור וישועה" ע"פ כתבי היד). לפי זה, המילים "ישנים שם" מתייחסים לבית המוקד, ולא לרובדים. אמנם, יש דפוסים בהם מופיע גם בלשון הרמב"ם בפרק ח "בית המוקד כיפה ובית גדול היה מוקף רובדין של אבן וזקני בית אב של אותו היום היו ישנים שם" (וכן הוא במהדורת פרנקל), ולפי זה אין מכאן ראיה.

לדברי המפרש (כה,ב ד"ה וזקני), רק בחצי בית המוקד הנמצא בחול היו רובדים, אבל בחצי הנמצא בקודש לא היו רובדים, שכן זקני בית האב היו ישנים בחול, ולא בקודש. אבל לדעת הראב"ד, הסובר כי זקני בית אב היו ישנים בקודש, נראה כי הרובדים היו בכל הצדדים. כך גם יש לומר לדעת הר"ש, הסובר כי כל בית המוקד היה בחול.

 

הלשכות – מבפנים או מבחוץ?

כאמור לעיל, המשנה במידות (א,ו) מתארת את לשכות בית המוקד, כ"קיטונות פתוחות לטרקלין". פירוש המילה "קיטון" ביוונית (κοιτώ), הוא חדר שינה[3]; וכך כותב הרמב"ם בפירושו למשנה: "והיה בארבע פינותיו ארבע לשכות אלו, דומים לחדרי השינה שעושים בארמונות, שהם בית קטן בתוך בית גדול – והוא אמרו כקיטונות פתוחות לטרקלין; וכבר בארנו כמה פעמים, כי טרקלין – הארמון, וקיטון – חדר השינה שישנים בו בימי הקיץ; תרגום קיץ, קיטא" (באופן אחר אנו מוצאים ברש"י בשבת סו,א ד"ה קיטונא, המבאר כי קיטון הוא חדר קטן). מדברים אלו עולה, כי בתים אלו נמצאים בתוך השטח של בית המוקד, וכך הוא בציורו של הרמב"ם שם. אבל יש מי שכותב, כי התיאור על קיטונות הפתוחות לטרקלין, יכול ללמדנו שהקיטונות עצמן נמצאות מחוץ לטרקלין, ועל כן יש לומר כי הלשכות היו מחוץ למבנה הבית (מהר"ם קזיס בפירושו למידות שם). בדומה לזה כותב הרא"ש (מידות ב,ה), על ארבע הלכות שבפינות עזרת הנשים, כי הן נמצאות מחוצה לה; ובניגוד לציורו של הרמב"ם, המציירן בפינות עזרת הנשים מבפנים.

 

"ומדורה היתה שם" – היכן?

במשנתנו מתוארת המדורה כנגדה היה מתחמם הכהן אשר היה טובל לקריו. במשנה בשבת (יט,ב) מוזכרת מדורת בית המוקד, בה התירו להאחיז את האור בערב שבת סמוך לחשכה, אע"פ שלא הוצת האור ברובן (בניגוד לגבולין, בהם הדבר נאסר); הואיל והכהנים הם זריזים, ואין לחשוש שמא יבואו לחתות באש. האם המדורה המוזכרת שם, היא המדורה השנויה במשנתנו?

לדברי הרמב"ם בפירושו לתמיד (ג,ג), כל הבית נקרא בית המוקד, על שם המדורה הנמצאת בתוך הלשכה הקרויה "לשכת בית המוקד"; ואם כן ברור, כי לדעתו המדובר באותה המדורה. לדבריו (בפירושו למידות א,ה; וכן כותב המפרש לתמיד ל,ב דיבור ראשון), לשכה זו, היא הלשכה הצפונית מערבית, עליה נאמר במשנה במידות (א,ו), שבה יורדים לבית הטבילה. הלשון "ומדורה היתה שם", כוונתה, סמוך למקום הטבילה, וכך מסביר המפרש (כו,א ד"ה ומדורה). כך גם עולה מדברי הירושלמי (פסחים פ"ז הי"ב) הרוצה ללמוד מבית הכסא של כבוד, לדין קדושת המחילות.

לדעת הרמב"ם (בפירושו למשנה שבת א,יא), מטרת המדורה היתה לשם הבאת אש למזבח, אך הכהנים היו משתמשים בה גם כדי להתחמם כנגדה (וראה פירוש הרמבם למידות וביאורי הרמב"ם לתלמוד שבת שם). מכל מקום, גם לשיטת רש"י (שבת כ,א ד"ה אברים), הסובר כי מטרת המדורה הנמצאת בבית המוקד, היא לשם חימום הכהנים; משמע שהמדובר באותה מדורה – שהרי טעם זה ניתן להסיק ממשנתנו, המתארת את הכהן הטובל המתחמם כנגד המדורה. רש"י במסכת ברכות (סב,ב ד"ה מדורה) כותב, כי מדורה זו היתה "בעזרה"; ונראה להבין מכאן, כי הלשון "היתה שם" אינה מתייחסת למקום הטבילה, אלא לבית המוקד עצמו; וכך כותב הראב"ד בפירושו "ומדורה היתה שם – בבית המוקד". ייתכן לומר כי לפי דעתם, מקום המדורה היה בחצי בקודש של בית המוקד.

אבל מדברי התוספות (יומא טו,ב ד"ה ואחת) עולה, כי היו שתי מדורות – אחת בבית המוקד הגדול, ואחת בבית המוקד הקטן ("לשכת בית המוקד"). לפי זה, המדורה הנזכרת במשנה בשבת, היא המדורה שבבית המוקד הגדול; והיא אינה המדורה המוזכרת במשנתנו, הנמצאת בבית המוקד הקטן.[4]

 

סיכום

לפי התוספתא שלפנינו, בית המוקד היה חציו בקודש וחציו בחול, וכך נוקטים ראשונים רבים. אבל לגרסת הרמב"ם, בית המוקד כולו היה בחול, אלא ששתיים מארבע לשכותיו היו קודש, הואיל והיו פתוחות לקודש. לדעת הרמב"ם, תקרת בית המוקד היה ככיפה; ואילו המפרש מבין, כי רצפתו היתה על גבי כיפה.

בית המוקד היה מוקף רובדים, שהם אצטבאות. יש המפרשים כי אלו מדרגות הבולטות מהחומה, בהם עולים הזקנים אל מקום השינה (מפרש ורא"ש); ויש המפרשים, כי הכוונה היא לכסאות (ראב"ד ורבינו גרשום) או לרצפה המיוחדת לשינה על גבה (ר"ש ורש"י). מדברי הרמב"ם ניתן להבין, כי המדובר בקישוט המקיף את הבית מבחוץ. כמה מהראשונים מבינים, כי היקף זה הוא מכל הכיוונים, אך לדעת המפרש, רק בחצי של החול היו רובדים.

הרמב"ם סובר, כי לשכות בית המוקד היו בתוכו; ויש מי שכותב כי הן היו מבחוץ (ר"מ קזיס). לדעת הרמב"ם, היתה מדורה אחת בלשכת בית המוקד (הקטן); ואילו לדעת התוספות, היו שתי מדורות.

 

 

 

 

 

[1] רש"י יומא טו,ב ד"ה שתיים; תוספות ישנים יומא כה,א ד"ה חציה; רמב"ן, רשב"א וריטב"א חולין ב,ב; מפרש לתמיד כה,ב ד"ה כיפה; ראב"ד תמיד שם; רא"ש לתמיד כו,ב ד"ה לבלוש.

[2] דברי הרמב"ם כאן, הם לשיטתו (שם ה,ג), כי החיל הוא חומה בגובה עשר אמות. אבל הר"ש (מידות לד,ב ד"ה החיל) נוקט כי המדובר ברוחב עשר אמות, והמדובר בשטח בגודל זה, וכך דעת ראשונים נוספים (רש"י יומא טז,א ד"ה לפנים; תוספות רי"ד שם; הרא"ש מידות ב,ג ד"ה לפנים). אמנם, לפי דברי הר"ש, כי כל בית המוקד היה בחיל, הרי שיש דוחק לומר, כי בית גדול ובו ארבעה לשכות היה בשטח מצומצם של עשר אמות; וייתכן כי הר"ש מסיבה זו, מביא גם את האפשרות שהחיל היה חומה. באופן אחר יש הכותבים להוכיח מכאן (אף אם נאמר כי רק חצי מבית המוקד היה בחיל), כי דווקא בצד מזרח החיל היה ברוחב עשר אמות, אבל בצדדים אחרים הוא היה רחב יותר (מהר"ם קזיס בביאורו למידות ב,ג; חנוכת הבית לר"מ אשכנזי אות טו; וראה בספר חצרות בית ה' לרב זלמן קורן פרק ד – הספר נמצא באינטרנט באתר "דעת").

[3]  http://www.safa-ivrit.org/spelling/kiton.php

[4] לפי דברי התוספות יש לומר, כי לשכת בית המוקד היא הלשכה בה יורדים לבית הטבילה. אולם מדברי הגמרא ביומא (יז,ב), האומרת כי מניין הלשכות בבית המוקד האמור בתמיד, הוא דרך שמאל, משמע כי לשכת בית המוקד אינה הלשכה הצפונית מערבית, בה יורדים לבית הטבילה, אלא היא הלשכה הצפונית מזרחית, עליה נאמר במידות (שם), שבה גנזו בני חשמונאי את אבני המזבח ששקצו היוונים (כך מסבירים שם רש"י ד"ה אי אמרת, ותוספות רי"ד שם יז,א, וכן משמע מתוספות שם ד"ה ומר קחשיב).