לשכת בית אבטינס

בית אבטינס

 

הראשון מבין שלוש מקומות השמירה של הכהנים המנויים במשנתנו, הוא בית אבטינס. מקום זה מוזכר גם במשנה ביומא (יח,ב), שם נאמר על הכהן הגדול, כי היו מוליכים אותו אל מקום זה, ללמוד חפינה, ששם היתה הקטורת מצויה. היכן נמצא מקום זה בבית המקדש? האם לשכה זו היתה מקודשת?

 

האם לשכת בית אבטינס עצמה היתה בעלייה?

   משנתנו מתארת את השמירה בבית אבטינס, שהיתה בעלייה. האם רק השמירה היתה בעלייה, או שמא כל הלשכה היתה בעלייה? במשנה המודפסת בגמרא מופיע "בבית אבטינס ובבית הניצוץ היו עליות"; והמפרש (כה,ב ד"ה הכי גרסינן בבית אבטינס) מדגיש, כי זו הגרסה הנכונה. מגרסה זו ניתן להבין, כי לשכות אלו עצמן לא היו בעליות; אלא שהעליות היו בנויות על גביהן (וכן מסביר לפי גרסה זו בפירוש מלאכת שלמה למשנתנו). כך גם נראה להבין מדברי הרא"ש (כה,ב ד"ה בית הניצוץ), הכותב כי בית הניצוץ היה כמין אכסדרה – ומסתבר כי מקורו מהמשנה במידות (א,ה) לגבי שער הניצוץ "כמין אכסדרה היה ועלייה בנויה על גביו"; ואם כן, להבנת הרא"ש, במשנה במידות מתואר בית הניצוץ עצמו, ואילו במשנתנו רק עלייתו מתוארת. אמנם, במשנה שבמשניות מופיע "בית אבטינס ובית הניצוץ היו עליות", וכך גם גורס הרמב"ם בפירושו ובהלכותיו (בה"ב ח,ה); ומלשון זו משמע, שלשכות אלו עצמן היו בנויות בעלייה.

כך היא גם פשטות המשנה ביומא (יח,ב), שלפי הגרסה הנדפסת לפנינו "העלוהו בית אבטינס" – כלומר, אל בית זה, שהיה בנוי בעלייה. אמנם, בגרסת המשנה שבמשניות הגרסה היא "לעליית בית אבטינס", דבר היכול להשתלב גם עם גרסת המשנה בגמרתנו, שבית זה עצמו לא היה עלייה, כמבואר לעיל; וכך היא הגרסה המקובלת במשנה שם בדברי הראשונים, כפי שמצטטים כאן הראב"ד והמפרש. כך היא גם הגרסה שם בירושלמי ובפירוש הרמב"ם, וגם הב"ח מגיה כן במשנה שבגמרא.

 

האם היתה לשכה זו מקודשת?

לדברי רב בגמרא בפסחים (פה,ב), גגים ועליות לא נתקדשו, ועל כן נראה, כי מקום השמירה של הכהנים בעלייה זו, לא היתה מקודש; וכך נוקט המפרש (כה,ב ד"ה היו עליות), המסביר כי מכיוון שאין אפשרות ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד, השומרים יכולים לשבת שם כאשר הם מתעייפים. אבל הראב"ד (כה,ב ד"ה בית המוקד) סובר, כי לשכה זו היתה מקודשת, ככל שמירת הכהנים – שלדעתו נעשית בקודש. וכך אנו מוצאים בגמרא ביומא (מז,א), כי הקטורת היתה בלשכת בית אבטינס, והיו מביאים אותה משם לכהן הגדול ביום הכיפורים. על הקטורת נאמר (כריתות ו,א), שכל מעשיה לא יהו אלא בקודש – ואם כן, יש לומר כי לשכה זו היתה בקודש. לפי גרסת המפרש הנזכרת לעיל, ניתן להשיב על הראיה האמורה, כי לשכה זו אכן היתה בקודש, אך העלייה הבנויה על גבה, לא היתה מקודשת.

לפי גרסת הרמב"ם הנזכרת ("בית אבטינס… היו עליות"), שבית אבטינס עצמו היה בעלייה, נראה לכאורה שאין הלשכה מקודשת, שהרי הוא עצמו נוקט להלכה את הדין, "שהגגות והעליות לא נתקדשו" (בית הבחירה ו,ז). כיצד ניתן ליישב דברים אלו, עם דברי הרמב"ם עצמו, הפוסק (כלי המקדש ב,ו) לגבי הקטורת "וכל מעשיה בקודש בתוך העזרה"?

הרמב"ם בהלכותיו (בית הבחירה ח,ה) כותב, כי בית אבטינס ובית הניצוץ "היו עליות בנויות בצד שערי העזרה, והרובין היו שומרים שם". ברור מדבריו, כי השמירה מתבצעת בתוך לשכות אלו, ולא כנגדן. זאת, בניגוד לראשונים אחרים, המעלים אפשרות שהשמירה היתה כנגד הלשכות: כך מביא הראב"ד (נדפס על דף כט,ב; בניגוד להסברו הנ"ל לגבי שמירה דווקא בקודש), כי השמירה לא היתה בקודש, אלא כנגד בית אבטינס מבחוץ; וכך סובר המאירי (תחילת תמיד), כי בית אבטינס ושני המקומות האחרים בהם שמרו הכהנים, היו בנויים מחוץ לשערי העזרה, כנגד השערים. גם הרמב"ם בפירושו בתחילת תמיד כותב, כי מקומות אלו נמצאים מחוץ לעזרה, אולם בציורו הנדפס, עליית בית אבטינס מופיעה בתוך תחום העזרה. נראה להסביר בכוונתו בפירושו, כי מכיוון שעלייה זו אינה מקודשת,  השמירה אינה נחשבת כשמירה בתחום העזרה. ייתכן לומר, כי אע"פ שהקטורת היתה נשמרת בבית אבטינס, מכיוון שאנשי משפחה זו היו ממונים על הכנת הקטורת, הרי שעשייתה לא היתה, אלא רק בתוך השטח המקודש בקדושת העזרה. ואכן, הרמב"ם בהלכותיו אינו מזכיר כלל כי הקטורת היתה בבית אבטינס, ומקום זה מוזכר רק בנוגע לשמירת הכהנים.[1]

אמנם, כמה מהראשונים כותבים, כי בלשכה זו היו מפטמים את הקטורת (רא"ש ד"ה בית אבטינס, וביומא בסדר עבודת יוה"כ; רבינו גרשום ד"ה בשלשה; ראב"ד ד"ה בית המוקד), אך יש לומר כי לשיטתם (בניגוד לדעת הרמב"ם) אכן לשכה זו היתה בקודש (או שרק העלייה היתה בחול, אך הלשכה עצמה הבנויה תחתיה היתה בקודש; או שהשמירה עצמה היתה בקודש).

 

מקומה של לשכת אבטינס

לדברי הגמרא ביומא (יט,א), לכהן הגדול היו שתי לשכות: אחת לשכת פרהדרין, ואחת לשכת בית אבטינס. הגמרא מסתפקת, איזו מהן היתה בצפון העזרה, ואיזו היתה בדרום העזרה. לדברי הירושלמי (יומא פ"א ה"ה), לשכת בית אבטינס היתה בדרום, על גבי שער המים, וכך נוקט הרמב"ם (בפירושו למשנה מידות ד,ח). אמנם, מדברי הירושלמי יש מקום להבין, כי היתה לכהן הגדול לשכה אחת בלבד (וראה בשערי היכל על יומא מערכה כט).

לגבי לשכת פרהדרין, דעתו של הראב"ד (בנדפס ל,א) היא, כי לשכה זו היתה בשטח המקודש בקדושת העזרה. דברים אלו מתאימים לשיטתו, לגבי אפשרות הישיבה בעזרה, המותרת בשמירת הכהנים בבית אבטינס (לפי האפשרות הראשונה בה הוא נוקט). אולם ראשונים רבים (רש"י ותוספות ומאירי וריטב"א ביומא, וראה בהרחבה בשערי היכל ליומא מערכה א) נוקטים, כי לשכת פרהדרין לא היתה ממש בתוך העזרה, אלא בסמוך אליה, מבחוץ.[2] לפי דברים אלו יש מקום לומר, כי אף לשכת אבטינס לא היתה ממש בתוך העזרה, אלא רק סמוכה לה מבחוץ, כדברי המאירי הנ"ל.

דעה נוספת לגבי מיקומו של בית אבטינס, היא דעת הרא"ש והראב"ד, הסוברים כי לשכה זו היתה באחת מפינותיה של העזרה (ועל כן יש לומר לשיטתם, כי ספקה של הגמרא היה אם היא נמצאת בפינה הצפונית מזרחית או דרומית מזרחית[3]). דברים אלו נאמרים לשיטתם, כי עשרים ואחד מקומות השמירה של הלויים כוללים את מקומות השמירה של הכהנים.

 

סיבת העמדת השמירה בבית אבטינס

    נראה, כי ייתכנו שתי סיבות מדוע בחרו להעמיד שומרים דווקא בעליית בית אבטינס: אפשרות אחת היא, בגלל חשיבותו של מקום זה, וחשיבותה של הקטורת; ואילו האפשרות השניה היא, בגלל מיקומו הנוח של מקום זה, ביחס למקדש עצמו. אם נאמר, כי לשכה זו היתה בדרום העזרה, ייתכן לומר כי ההחלטה להעמיד את השמירה במקום זה, מותאמת ביחס לשמירה בצד השני – בצפון העזרה, שם נמצאים בית הניצוץ ובית המוקד. אולם אם לשכה זו היתה בצפון העזרה, נראה כי השמירה נעשתה במקום זה, בגלל חשיבותה של הקטורת.

יש מי שמסביר בטעם העמדת השמירה במקום זה, כי כשם שהקטורת מסגולתה לעצור מגיפה, כפי שהורה משה לאהרן לעשות (במדבר יז,יא) "קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטורת… כי יצא הקצף מלפני ה' החל הנגף" – כך גם מסגולת שמירת המקדש לעצור מגיפות, ככתוב (שם יח,ה) "ושמרתם את משמרת הקודש ואת משמרת המזבח, ולא יהיה עוד קצף על בני ישראל" (משכנות לאביר יעקב, טוב ארץ צבי אות א).

 

סיכום

משפחת בית אבטינס היתה ממונה על הכנת הקטורת, אשר צריכה להתבצע בשטח העזרה. להבנת כמה מהראשונים, לשכת בית אבטינס היתה בתוך שטח העזרה, הואיל ושם מפטמים את הקטורת (רא"ש; רבינו גרשום; ראב"ד). יש מי שסובר, כי אף שמירת הכהנים בבית אבטינס, היתה בשטח מקודש (ראב"ד); ויש הסוברים, כי שמירת הכהנים היתה בעלייה הנמצאת על גבי בית אבטינס, והעליות לא נתקדשו, על כן שמירתן לא היתה בקודש (מפרש; רא"ש).

יש מהראשונים הסוברים, כי לשכת בית אבטינס היתה מחוץ לעזרה (מאירי); ולשיטה זו נראה, כי לא היו מפטמים את הקטורת בלשכה זו, אלא רק שומרים אותה שם. וכך נראה מהרמב"ם, הסובר כי לשכה זו היתה בנויה בעלייה, ולא היתה מקודשת.

הגמרא הבבלית מסתפקת אם לשכה זו היתה בדרום העזרה או בצפונה; ואילו לדברי הגמרא הירושלמית היא היתה בדרום העזרה, בסמוך לשער המים, וכך נוקט הרמב"ם. הרא"ש והראב"ד סוברים, כי לשכה זו היתה באחת הפינות (דרומית מזרחית או צפונית מזרחית).

 

 

[1] בדברי האחרונים מובאות כמה אפשרויות אחרות על מנת ליישב את דברי הרמב"ם: או שיש לחלק בין בית אבטינס שבחול, ללשכת בית אבטינס שבקודש (ראה בשיח יצחק על יומא דף יט,א). או שיש לומר כי חציה של הלשכה היתה בקודש, ושם היו מבצעים את החפינה; וחציה היתה בחול, ושם היו שומרים (זכרון מנחם בתוספות הר"ם בתחילת תמיד).

[2] בשערי היכל שם, רוצה לומר כן אף בדעת הרמב"ם, אולם לפי ציורו הנדפס של הרמב"ם, לשכה זו נמצאת בתוך העזרה.

[3] כך נראה מהגמרא ביומא (יא,א) "שער ניקנור שלפנים ממנו לשכת פרהדרין"; אם כי הגר"א מגיה שצ"ל שער המים – מכל מקום, שער המים היה השער המזרחי מקרב השערים הדרומיים.