אריגת בגדי הכהונה

בס"ד

אריגת בגדי הכהונה

שמות פרק כח פסוק לט: וְשִׁבַּצְתָּ הַכְּתֹנֶת שֵׁשׁ וְעָשִׂיתָ מִצְנֶפֶת שֵׁשׁ וְאַבְנֵט תַּעֲשֶׂה מַעֲשֵׂה רֹקֵם.

אונקלוס: והמין תעביד עובד צייר. תרגום יונתן: וְקָמוּר תַּעֲבֵיד עוֹבַד צִיּוּר.

שמות פרק כו פסוק לו: וְעָשִׂיתָ מָסָךְ לְפֶתַח הָאֹהֶל תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה רֹקֵם. ת' יונתן: עוֹבַד צִיּוּר מַחְטָא.

רש"י: מעשה רקם – הצורות עשויות בו מעשה מחט, כפרצוף של עבר זה כך פרצוף של עבר זה. רקם – שם האומן, ולא שם האומנות, ותרגומו עובד צייר.

שמות פרק כח פסוק לב: וְהָיָה פִי רֹאשׁוֹ בְּתוֹכוֹ שָׂפָה יִהְיֶה לְפִיו סָבִיב מַעֲשֵׂה אֹרֵג כְּפִי תַחְרָא יִהְיֶה לּוֹ לֹא יִקָּרֵעַ.

שמות פרק לט פסוק כז: וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַכָּתְנֹת שֵׁשׁ מַעֲשֵׂה אֹרֵג לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו.

רש"י שם פרק כח פסוק ז: וחובר – האפוד עם אותן שתי כתפות האפוד, יחבר אותם במחט למטה בחשב, ולא יארגם עמו, אלא אורגם לבדם ואחר כך מחברם.

 

יומא דף עב עמוד ב: ר' שמואל בר נחמני אמר דבי ר' שמעון תנא: בגדים שגורדין אותן כברייתן מכליהן, ומשרדין מהן כלום, מאי היא? ר"ל אמר: אלו מעשה מחט. מיתיבי: בגדי כהונה אין עושין אותן מעשה מחט אלא מעשה אורג, שנאמר מעשה ארג! אמר אביי: לא נצרכה אלא לבית יד שלהם. כדתניא: בית יד של בגדי כהונה נארגת בפני עצמה ונדבקת עם הבגד, ומגעת עד פיסת היד.

רש"י: שגורדין אותן כברייתן מכליהן – כשהיו חותכין אותן בגרדין שלהן מתוך כלי אריגתן היו עושים כברייתן חלולין כדרך לבישתן ולא כשאר יריעה שצריך שוב לחתכה למדת הלבוש ולתפור במחט. ומשרדין מהם כלום – ומשיירין מהן מקצת שאינו ארוג עמהן, וזהו לשון שרד. מאי היא – אותו שיור. אלו מעשה מחט – מקצתו היה נארג בפני עצמו ומחברו במחט.

מאירי: בגדי כהונה לא היו נעשין ע"י חייט שיחתוך במספרים ויתפור במחט אלא לא היתה בהם תפירת מחט כלל וכל הבגד כתקונו ובשלמותו היה על ידי אריגה אלא שבתי הידים של כתנת היו נארגות בפני עצמן ומחוברות בגוף הכתנת על ידי תפירה במחט המגעת עד פס ידו.

רמב"ם הלכות כלי המקדש פרק ח הלכה יט: ובגדי כהונה כולן אין עושין אותן מעשה מחט אלא מעשה אורג שנאמר מעשה אורג.

רמב"ם שם פרק ט הלכה ט: האפוד… ותופר עליו שתי כתיפות כדי שיהיו על כתפות הכהן…

פירוש הרדב"ז: אלא דקשיא לי מה שכתב ותופר עליו… ואפשר דתפירה זו לא היתה ע"י מחט אלא תפרו אותה בפני עצמם ואח"כ חברום ע"י אריגה. ואת"ל דעכ"פ תפירה במחט היתה, גזירת הכתוב הוא.

 

יומא שם: מעשה רקם, מעשה חשב – אמר רבי אלעזר: שרוקמין במקום שחושבין. תנא משמיה דרבי נחמיה: רוקם – מעשה מחט, לפיכך פרצוף אחד. חושב – מעשה אורג, לפיכך שני פרצופות.

רש"י: שרוקמין במקום שחושבים – בתחילה מתקן הצורה על הבגד על ידי צבע ואחר כך רוקמה במחט. חושב מעשה אורג – שיש לה ליריעה שתי קירות ושתי צורות על שתי קירותיה אין דומות זו לזו פעמים שמצד זה ארי ומצד זה נשר, כמו לחגורות של משי, והיינו שני פרצופים אבל רוקם כצורתו מכאן כך צורתו מכאן.

מאירי: אבל מה שאמרו שהרוקם הוא מעשה מחט אין הלכה כן אלא הכל היה באריג.

רמב"ם שם פרק ח הלכה א: בגדי כהן הדיוט הם ארבעה כלים כתנת ומכנסים ומגבעות ואבנט, וארבעתן של פשתן לבנים וחוטן כפול ששה והאבנט לבדו רקום בצמר.

רמב"ם הלכות כלים פרק יא הלכה טו: המחט שלופפין עליה השני או הזהב וכיוצא בהן כדרך שעושין הרוקמין…

רמב"ם הלכות כלי המקדש פרק ח הלכה טו-טז: כל מקום שנאמר בתורה מעשה רוקם הוא שתהיינה הצורות הנעשות באריגה נראות מצד אחד בפני האריג, ומעשה חושב הוא שתהיה הצורה נראית משני צדדין פנים ואחור. וכיצד מעשה הבגדים, הכתונת בין של כ"ג בין של כהן הדיוט משבצת היתה שהיא בתים בתים באריגתה כמו בית הכוסות כדרך שעושין האורגין בבגדים הקשים, ובית יד שלה נארג בפני עצמו ומחברין אותו עם גוף הכתונת בתפירה.

משנה למלך:  אך הדבר הקשה אצלי בדברי רבינו הוא דבש"ס דילן קאמר דמעשה רוקם הוא מעשה מחט ומעשה חושב הוא מעשה אורג ורבינו השמיטו ולא הזכיר מכל זה כלום ולא ידעתי אם בנוסחאתו לא היה כתוב זה או שהיה כתוב והשמיטו ואם הדבר כן לא ידעתי טעם לרבינו וגם מרן לא הרגיש בזה ולא ידעתי למה.

 ערוך השולחן העתיד כח,יח: רוקם מעשה מחט… לאו אבגדי כהונה קאי אלא אשארי מלאכת המשכן, ולפיכך השמיטה הרמב"ם.