ארבע כוסות – לא רק ביין

 בס"ד

ארבע כוסות – דווקא ביין?

פסחים דף צט עמוד ב: אפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב. ולא יפחתו לו מארבע כוסות של יין, ואפילו מן התמחוי.

שם דף קח עמוד ב: רבי יהודה אומר: צריך שיהא בו טעם ומראה. אמר רבא: מאי טעמא דרבי יהודה – דכתיב אל תרא יין כי יתאדם. תנו רבנן: הכל חייבין בארבעה כוסות הללו, אחד אנשים ואחד נשים, ואחד תינוקות. אמר רבי יהודה: וכי מה תועלת יש לתינוקות ביין? אלא, מחלקין להן קליות ואגוזין בערב פסח, כדי שלא ישנו, וישאלו.

רשב"ם: ואחד התינוקות. שגם הם נגאלו. וכי מה תועלת יש לתינוקות. הלא פטורין מן המצות.

ר"ן: מה מעלה יש לתנוקות ביין, כלו' דבכי הא לא שייך לחנכן במצות דכיון שאין נהנין ושמחין בו אינו להן דרך חירות.

מאירי: התינוקות אף על פי שאנו מצווים לעוררם כדי שישאלו אין משמחין אותם בענין חובת ארבע כוסות והתינוקות אין להם שמחה כל כך ביין…

מהר"ם חלאווה: וכי מה תועלת יש לתינוקות ביין. פי' מה תועלת ומה הנאה שאין הנאתן אלא במיני פירות. ולא כמו שפי' רבינו שמואל מה חיוב יש לתינוקות ביין. דפשי' דאין חיוב לתינוקות וליכא מאן דאמר.

תוספות פסחים דף צט עמוד ב: משמע דלתנא קמא צריך כוס אף לתינוקות ויש לדחות דחייבין לשמוע ברכת ארבע כוסות קאמר ומשום חינוך ונראה להחמיר ולהצריך ארבע כוסות לכל אחד…

פרי חדש אורח חיים סימן תעב: העיקר דרבנן מחייבי לחנך לתינוקות ביין אף על פי שאין תועלת להם בזה, דכל דתקון רבנן בקטן דומיא דגדול, דכי היכי דבגדול אף על פי שמזיקין לו הד' כוסות חייב לשתותן… הוא הדין נמי לקטן שהגיע לחינוך אף על פי שמזיק לו היין מחייב מדרבנן… ור' יהודה סבירא ליה דלא תקון רבנן לחנוכי לקטן במידי דלית ליה תועלת מיניה. אלא שהרמב"ם לא הזכיר חינוך בתינוקות ביין אלא לענין מצה, משמע דפוסק כר' יהודה, ונראה לי דטעמו מדמייתינן עלה אמרו עליו על ר"ע שהיה מחלק קליות כו', משמע דסבירא ליה כרבי יהודה ולפיכך פסק כוותיה… ומכל מקום אין בזה כדי לדחות סברת רבנן דהוו רבים מדקתני להו סתמא, וכן עיקר שחייב כל אדם לחנך בניו הקטנים במצות ד' כוסות כשאר כל המצות…

שו"ת הרא"ש כלל יד סימן ה: ולא יפחתו מד' כוסות אחד אנשים ואחד נשים ואחד תינוקות שהגיעו לחינוך צריך שיהיה כוס לפני כל אחד…

שולחן ערוך אורח חיים סימן תעב סעיף טו: תינוקות שהגיעו לחינוך, מצוה ליתן לכל אחד כוסו לפניו.

משנה ברורה: אבל אינו מעכב. שער הציון: ומפני שלהרבה פוסקים לא נתקנו ארבע כוסות לקטנים וכר' יהודה…

שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תפג: מי שאין לו יין בליל פסח, מקדש על הפת…   הגה: …ובמקומות שנוהגים לשתות משקה הנעשה מדבש שקורין מע"ד, יכול ליקח אותו משקה לארבע כוסות אם אין לו יין (מהרי"ל). וי"א שאין עושין קידוש על שאר משקין, כמו שנתבאר לעיל סי' ער"ב סעיף ט'. ולי נראה דלענין ד' כוסות יש לסמוך אמאן דאמר דמקדשין על שאר משקין אם הוא חמר מדינה, כמו שנתבאר לעיל סימן ער"ב.

פרי חדש: בתשובות מהר"ש הלוי…בשם הרב חיים שבתאי דלענין ד' כוסות לא יצא ידי חובה במי צימוקים, משום דחכמים תקנו ד' כוסות לשמחה וזה אינו משמח. וליתא, דהא אמרינן בפרק ערבי פסחים [קח, ב] שתאן חי יצא, וכמו שכתוב לעיל בסימן תע"ב סעיף ט' אף על פי שאינו משמח, ואף לכתחילה מצי לשתותו דכיון דלית ליה אלא זה כדיעבד דמי.

נדרים דף מט עמוד ב: אמרה ההיא מטרוניתא לרבי יהודה: מורה ורוי! אמר לה: הימנותא בידא דההיא איתתא, אי טעימנא אלא קידושא ואבדלתא וארבעה כסי דפסחא, וחוגרני צידעי מן הפסח עד העצרת, אלא חכמת אדם תאיר פניו.

שו"ת הרשב"א חלק א סימן רלח: מסתברא שכל שיש לו יין צריך לדחוק את עצמו ולשתות. וכדעבד רבי יהודה בר אלעאי… ואף על פי שמי שאין לו יין עושה סדרו על הפת אין דנין אפשר משאי אפשר. ועוד הא אפשר לו בקונדיטון וביין מבושל…

רבינו מנוח חמץ ומצה פרק ז: ואע"פ שלא היו שותין יין וכשהיו שותין ממנו היו מצטערין ואעפ"כ היו שותין והולכין…

חיי אדם חלק ב-ג כלל קל: ואפי' מי שאינו שותה יין מפני שמזיקו או שונאו, צריך לדחוק עצמו לקיים ד' כוסות. ויכול למזוג היין במים, או שישתה מה שהוא חמר מדינה, או יין צמוקים.

משנה ברורה: מפני שמזיקו – ר"ל שמצטער בשתייתו וכואב בראשו מזה ואין בכלל זה כשיפול למשכב מזה.

שולחן גבוה: וקשה להרשב"א ז"ל דאיך כתב שצריך לדחות את עצמו ולשתות הא בעינן דרך חירות וליכא, דאפילו מי ששותה יין וערב לו, אם שתהו חי מידי חירות לא יצא כנ"ל מפני שאינה שתייה עריבה, כל שכן מי שמזיק לו. והני תנאי אפשר דס"ל כהני תנאי דירושלמי… אבל לדעת הריב"ל ודעת הבבלי דכנגד ארבע גאולות תיקנו ודרך חירות בעינן, הלא אם מצער עצמו אין זה דרך חירות…

שו"ת צמח יהודה חלק ג סימן קל: דמה שאמרו חז"ל בשתאן לד' כוסות חי דיוצא י"ח המצוה של שתית ד' כוסות אלא שאין מצותו מהודרת ושלמה, היינו שאין כאן פגם בחרות אלא שאינו מקיים בפועל את החיוב דרך חרות, וזה לא מעכב את עצם מצות ד' כוסות, אבל כששותה יין המזיקו, שפוגם ועושה בפועל ההיפך מדרך חרות אמנם לא יוצא גם ידי חובת ד' כוסות, שכל עיקרן לבטא חרות, והשתיה הזאת גורמת שכאילו הוא פוגם להדיא את דרך החרות שלו וכה"ג לא תקנו רבנן לבטא בד' כוסות צער… ולגוף קושית השלחן גבוה מתרץ בס' חזון עובדיה וז"ל: "ולק"מ, שהשותה יין חי באותה שעה עצמה אין לו שום הנאה מן היין, מפני שהיין שלהם היה חזק מאד ואינו ראוי לשתיה בלא מים… אבל השותה יין מזוג כראוי ואח"כ הוא ניזוק ממנו, ואפשר שלא ינזק, הוי שפיר דרך חרות"…

שולחן ערוך שם סעיף יג: אפילו עני המתפרנס מן הצדקה ימכור מלבושו או ילוה או ישכיר עצמו בשביל יין  לד' כוסות.

משנה ברורה: לד' כוסות – של יין או חמר מדינה.

פסקי תשובות: ובימינו כמעט ולא מצוי באדם חולה שיכול לאכול ולשתות שלא יוכל לשתות ד' כוסות, כי יוכל לקחת לד' כוסות מיץ ענבים (עיין להלן אות י"א) או שאר חמר מדינה כמו מיץ פירות טבעי.