אמירת השם המפורש

בס"ד

אמירת שם ה'

פסחים דף נ עמוד א

אמר רב נחמן בר יצחק: לא כעולם הזה העולם הבא; העולם הזה – נכתב ביו"ד ה"י ונקרא באל"ף דל"ת, אבל לעולם הבא כולו אחד – נקרא ביו"ד ה"י, ונכתב ביו"ד ה"י. סבר רבא למדרשה בפירקא. אמר ליה ההוא סבא: לעלם כתיב, רבי אבינא רמי: כתיב, זה שמי לעלם, וזה זכרי לדר דר. אמר הקדוש ברוך הוא: לא כשאני נכתב אני נקרא, נכתב אני ביו"ד ה"א, ונקרא אני באל"ף דל"ת.

סנהדרין דף קא עמוד ב: אבא שאול אומר אף ההוגה את השם באותיותיו וכו'. תנא: ובגבולין, ובלשון עגה.

רש"י: תנא – כי אמרינן דהוגה את השם באותיותיו אין לו חלק לעולם הבא – בגבולין, אבל במקדש לא, שהרי בשם היו מברכין. ובלשון עגה אפילו במקדש לא, לשון עגה לעז, שאינו הוגה באותיותיו בלשון הקדש שלנו אלא שאר לועזין, עגה לשון בלעגי שפה  מפי רבי, ל"א: עגה לשון עוגה, מקום שיש בו חבורת בני אדם שמדברין דברי חול, גבולין קרי חוץ למקדש, ואסור לפרש שם בן מ"ב בלשון עגה חוץ למקדש, ואי עבד אין לו חלק, אבל בלשון קדש אינו נענש כל כך, ובמקדש הואיל ונהגו להזכיר פירושו אינו נענש.

עבודה זרה דף יח עמוד א: אבא שאול אומר: אף ההוגה את השם באותיותיו! להתלמד עבד, כדתניא: לא תלמד לעשות – אבל אתה למד להבין ולהורות. אלא מאי טעמא אענש? משום הוגה את השם בפרהסיא.

תוספות: הוגה השם – פ"ה שדורשו במ"ב אותיות ועושה בו מה שהוא חפץ ורוב העולם מפרשים שהיה קורא בפי' אותיות של שם המיוחד באותיות של שאר התיבות וזה אין לעשות כדאמר בפסחים ס"פ אלו עוברין לא כשאני נכתב אני נקרא אני נכתב בי"ה ונקרא בא"ד ונראה לר"י שאין להזכיר אף אותיות י"ה כמו שרגילין העולם שהרי י"ה הוא שם המיוחד ועוד נראה להר"ר אלחנן כי גם אין להזכיר א"ד מאדני דהא א"ד מאדני י"ה מהשם אין נמחקין ש"ד משדי צ"ב מצבאות נמחקין וכן הגירסא בפירוש ר"ח משמע שא"ד מאדני הוא שם כמו י"ה מה' ומיהו נראה לר"י להתיר דכיון דלא נמצא בכתוב דמה שהוא נמצא כתוב בספרים יש לומר שהסופרים כתבוהו כן ולא נתכוונו להזכיר את השם.

חיי אדם חלק א כלל ה סעיף כז: ההוגה השם באותיותיו, אין לו חלק לעולם הבא. דהיינו שקורא השם בנקודותיו כמו שהוא נקוד היו"ד בשבא והה"א בחולם והוא"ו בקמץ, (ולי נראה מדלא אמר ההוגה השם בנקודותיו, ומדאמר באותיותיו, רצה לומר שאומר השם בהברת האותיות כידוע ליודעי חן, והוא השם המפורש) או שאומר האותיות, ואפילו רק מקצתן, דהיינו יו"ד ה"א, אלא יאמר יו"ד קה וי"ו קה.

 

ספר מורה הנבוכים חלק א פרק סא: ואין אצלנו שם בלתי נגזר אלא זה והוא יו"ד ה"א וא"ו ה"א אשר הוא שם המפורש גמור, לא תחשוב זולת זה ולא יעלה במחשבתך שגעון כותבי הקמיעות, ומה שתשמעהו מהם או תמצאהו בספריהם המשונים…

שם פרק סב: ודע שזה הדבר אשר ילומד היה למוד הענינים שמורים עליהם השמות ההם, לא הדבור לבד באותיות הערומות מכל ציור, ולא נקרא כלל שם בן ארבעים ושתים אותיות זה ולא שם בן שתים עשרה אותיות שם המפורש, אבל שם המפורש הוא השם המיוחד לו כמו שבארנו, ואמנם אלו השנים האחרים היו מלמדים קצת חכמה אלהית בהכרח…

רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יד הלכה י: ואומר את השם ככתבו והוא השם הנהגה מיו"ד ה"א וא"ו ה"א, וזה הוא השם המפורש האמור בכל מקום, ובמדינה אומרים אותו בכינויו והוא באל"ף דל"ת, שאין מזכירין את השם ככתבו אלא במקדש בלבד, ומשמת שמעון הצדיק פסקו הכהנים מלברך בשם המפורש אפילו במקדש…

 

שולחן ערוך אורח חיים סימן ה סעיף א: כשיזכיר השם, יכוין פירוש קריאתו באדנות שהוא אדון הכל, ויכוין בכתיבתו ביו"ד ה"א  שהיה והוה ויהיה, ובהזכירו אלהים, יכוין: שהוא תקיף בעל היכולת ובעל הכחות כלם.

משנה ברורה: כי השם הנכבד והנורא אסור לקרותו ככתבו כמשאחז"ל ההוגה את השם באותיותיו אין לו חלק לעוה"ב…

חפץ חיים פתיחה עשין יא בהערה: ומצוי הוא בעוונותינו הרבים בבעלי הלשון… כי על ידי אסור לשון הרע החמור מאד נגרר גם כן לאסור הוצאת שם שמים לבטלה, כמו שנפסק ביורה דעה ד"צבאות" גם כן הוא משבעה שמות שאינם נמחקים.

שו"ת תורה לשמה סימן תצא: כל שמות הקודש של בן מ"ב דאנא בכח ושל בן כ"ב היוצא מברכת כהנים ושם בן ע"ב היוצא מפסוק ויסע ויבא ויט אין להזכירם אף על פי שיש לאחד מהם דמיון ממש בתיבות של המקרא ולשון בני אדם מ"מ כיון שהוא מתכוין עתה להזכיר את השם הנז' ואינו כהזכרת אותיות אלו בדברים בעלמא ה"ז אסור לאומרו…

שו"ת תורה לשמה סימן תצו: אם הוא שם אדנ"י לא יזכרנו כולו כמו שהוא אלא יאמר שם אל"ף דל"ת או יאמר שם אדנות וכן שם י"ה יאמר יו"ד ה"י אך שאר שמות של אהי"ה או שד"י וא"ל וכיוצא יוכל לזכרם כמו שהם והטעם כי שם אדנ"י הואיל והוא כינוי לשם הוי"ה הגדול שאסור לקראו ככתבו ורק נקרא בשם אדנ"י לכן צריך להזהר בו יותר בכהאי גוונא וכן שם י"ה הואיל והוא עיקרו של שם הגדול ג"כ צריך להזהר בו…

ט"ז אורח חיים סימן תרכא ס"ק ב: ודוקא במקום שהיה הכ"ג הוגה השם המפורש דהיינו במעשה העבודה אנו אומרים השם במקום אדנ"י להורות שהיה באזכרה זו שינוי ואלו היינו אומרים אדנ"י ה"א שגם כ"ג אמר כן… ועוד יש ללמוד מדברים הנזכרים כאן דבמקום שאין אנו רוצים להזכיר שם של אדנות י"ל השם ולא כמ"ש המון עם אדושם כי אין זה דרך כבוד של מעלה אלא י"ל בלשון התנא השם.