אמירת "בשר זה לפסח"

בס"ד

בשר לפסח

פסחים דף נג עמוד א: מקום שנהגו לאכול צלי בלילי פסחים – אוכלין, מקום שנהגו שלא לאכול – אין אוכלין. גמרא. אמר רב יהודה אמר רב: אסור לו לאדם שיאמר בשר זה לפסח הוא – מפני שנראה כמקדיש בהמתו, ואוכל קדשים בחוץ. אמר רב פפא: דוקא בשר, אבל חיטי – לא, דמינטר לפסחא קאמר. ובשר לא? מיתיבי אמר רבי יוסי: תודוס איש רומי הנהיג את בני רומי לאכול גדיים מקולסין בלילי פסחים, שלחו לו: אלמלא תודוס אתה – גזרנו עליך נדוי, שאתה מאכיל את ישראל קדשים בחוץ. קדשים סלקא דעתך? אלא אימא: קרוב להאכיל את ישראל קדשים בחוץ. מקולס – אין, שאין מקולס – לא! אמרי: מקולס – לא שנא אמר לא שנא לא אמר. שאינו מקולס, פירש – אין, לא פירש – לא. רב אחא מתני לה להא מתניתא כרבי שמעון. מתקיף לה רב ששת: בשלמא למאן דתני לה כרבי יוסי – ניחא, אלא למאן דמתני כרבי שמעון מי ניחא? והתנן: רבי שמעון פוטר, שלא התנדב כדרך המתנדבים.

רש"י: בשר זה – ואפילו שחוטה כבר. אבל חיטי – לא דמו מידי לקדשים, וכי קאמר חיטין אלו לפסח – דמנטר לפסח קאמר, אצניעו לפסח לאוכלם, ולא אמרינן מיחזי כמאן דאמר למוכרן ולקנות פסח בדמיהן… קרוב להאכיל – דומה לקדשים. שאינו מקולס לא – וקשיא לרב, דאמר בשר גרידא מיחלף בפסח, ומשני: מקולס אף על גב דלא אמר בשר זה לפסח, ולא מזכיר עליו את השם – אסור, אבל שאינו מקולס, אמר: הרי בשר זה לפסח אסור, משום דנראה כקורא שם.

רבינו חננאל: ופרקי' גדי מקולס אפי' בסתמא שלא יזכיר לפסח אסור אבל בשר שאינו מקולס ראשו על כרעיו ועל קרבו אם הזכיר עליו לפסח אסור סתמא מותר…

ירושלמי פסחים פרק ז: תני אמר ר' יוסה תודוס איש רומי הנהיג את אנשי רומי שיהו אוכלין גדיים מקולסין בלילי פסחים שלחו חכמים ואמרו לו… לא נמצאת מביא את הרבים לידי אכילת קדשים בחוץ שכל המביא את הרבים לידי אכילת קדשים בחוץ צריך נידוי. רבי יוסה בי רבי בון בשם רב: זאת אומרת שאסור לאדם לומר לחבירו הא לך את המעות וצא וקח לך בהם בשר לפסח אבל אומר הוא לו הא לך את המעות הללו וצא וקח לי בהם בשר לצלות.

אורחות חיים חלק א דין ערבי פסחים ושאר ימים טובים: פסק הר"ש ז"ל אדם הקונה שה לא יאמר זה לפסח דנראה כמקדש לשם פסח ואם אמר מותר לאכול אבל כל בשר אחר מותר או עופות…

רא"ש מסכת פסחים פרק ד: ודוקא גדי או טלה הראוין לפסח. ובאשכנז רגילין למלוח בשר לצורך הפסח ולייבשו ונזהרין מלהזכיר עליו פסח אלא אומר בשר זה ליו"ט. ונהגו כן על פי פירש"י שפי' שיהו סבורין שהקדישו לדמי פסח והילכך אפי' בשר בהמה נמי.

בית יוסף אורח חיים סימן תסט: פירוש בשר בהמה. איזה מין בהמה שיהיה בין גדול בין קטן.

שולחן ערוך: אסור לומר על שום בהמה, בין חיה בין שחוטה; בשר זה לפסח, לפי שנראה שהקדישו מחיים לקרבן פסח ונמצא אוכל קדשים בחוץ; אלא יאמר: בשר זה ליום טוב.

ב"ח: ובדגים אפילו למהרי"ל אין חשש כיון שאינו טעון שחיטה. ובגמרא (נג ב) קאמר אגדי מקולס שאסור לאכלו בפסח דלא שנא אמר לא שנא לא אמר שאינו מקולס אמר הרי זה בשר לפסח אסור משום דנראה כקורא שם לא אמר לא, משמע להדיא דאם אמר בשר זה לפסח אסור לאכלו ואף בהנאה ודאי אסור משום דנראה כמקדיש קדשים וצריך קבורה ומכל מקום בתרנגולת אין לאסור בדיעבד דהא מדינא ליכא למיחש בה מידי כדפרישית ואינו אלא חומרא לכתחלה…

שערי תשובה: וע' מ"ש אא"ז… שכתב דגדי מקולס אין איסור כ"א לאוכלו בלילי פסחים שנראה דלשם פסח קאכיל ליה ואי שביק ליה למחר וליומא אוחר' שרי…

משנה ברורה: אסור לומר וכו' – היינו לכתחלה אבל בדיעבד אין לאסור הבשר באכילה… והנה מלשון המחבר משמע דדוקא בהמה שהוא מין הקרב ע"ג המזבח ויש פוסקים שמחמירין גם על עופות ודגים דאפשר שהקדישן לדמי מדאמר לפסח. והנה אף שהרבה מקילין בזה וס"ל כדעת המחבר מ"מ לכתחלה טוב ליזהר שלא לומר לפסח.

פסחים דף קטז עמוד ב: אמר רבא: מצה צריך להגביה, ומרור צריך להגביה. בשר אין צריך להגביה, ולא עוד אלא שנראה כאוכל קדשים בחוץ.

רי"ף: בשר אין צריך להגביה שמא יאמרו בשר זה לפסח ונראה כאוכל קדשים בחוץ…

רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ח הלכה ד: ומחזיר השלחן לפניו ואומר פסח זה שאנו אוכלין… ומגביה המרור בידו ואומר מרור זה… ומגביה המצה בידו…

שם הלכה יא: מקום שנהגו לאכול צלי בלילי פסחים אוכלים, מקום שנהגו שלא לאכול אין אוכלין גזירה שמא יאמרו בשר הפסח הוא, ובכל מקום אסור לאכול שה צלוי כולו כאחד בליל זה מפני שנראה כאוכל קדשים בחוץ…

מעשה רקח: קשיא לי טובא למה השמיט רבינו מימרת רב יהודה אמר רב…

כתר המלך: נמצא דניחא שפיר דאי אמר על בשר שחוטה זה לפסח ודאי אינו אסור דהא הוי שלא כדרך המתנדבין ואינו חל השם עליו דדמי לאומר הרי עלי מנחה מן השעורין… ור"י אמר רב ודאי לא ס"ל הא דר"ש וכיון דאנן פסקינן כר"ש גבי הרי עלי מנחה מן השעורין ליתא זה ולהכי לא הביא אבל גבי גדי מקולס דסברי אינשי דמחיים אקדשיה דסופו מוכיח ונהי דלר"ש גם בזה לא חיישינן דדמי להרי עלי עולה להקריב בבית חוניו ואפי' אי מחיים לא חל ההקדש והגמ' דמביא המשנה דמנחה הוא משום דמפורש אומר שלא התנדב וכו' כמו שכתבו התוס' וכיון דבזה לא ס"ל הא דר"ש בגדי מקולס אסור דסברי אינשי דמחיים אקדשיה חל ההקדש דדמי להרי עלי עולה להקריב בבית חוניו ולהכי הביא זה רבינו אבל על בשר זה השמיט דזה שרי לדברי ר"ש כמבואר.