אכילת צלי בליל פסח

בס"ד

אכילת צלי בליל פסח

משנה מסכת פסחים פרק ד: מקום שנהגו לאכול צלי בלילי פסחים אוכלין מקום שנהגו שלא לאכול אין אוכלין.

פירוש הרמב"ם: טעם האוסרים אכילת בשר צלי בליל פסח כדי שלא יחשוב הרואה שהוא כבש הפסח ויהיה כאוכל קדשים בחוץ.

תלמוד ירושלמי: ר' בא בעא קומי ר' אימי אפי' בשר עגל א"ל אפי' בשר עגל אפי' בשר עוף א"ל אפי' בשר עוף. סברין מימר אפי' ביצה אפי' קולקס א"ר יודן בי ר' חנין ובלבד מן השחיטה.

פסחים דף עד עמוד א: תנו רבנן: איזהו גדי מקולס דאסור לאכול בלילי פסח בזמן הזה – כל שצלאו כולו כאחד. נחתך ממנו אבר, נשלק ממנו אבר – אין זה גדי מקולס. השתא יש לומר נחתך ממנו אבר, דאף על גב דקא מטוי ליה בהדיה אמרת לא, נשלק מיבעיא? – אמר רב ששת: ששלקו במחובר.

רש"י: איזה גדי מקולס – דתנן בפרק מקום שנהגו שאסור לאכול צלי בערבי פסחים בזמן הזה במקום שלא נהגו.

תוספתא מסכת ביצה פרק ב: אי זהו גדי מקולס? כולו צלי ראשו כרעיו וקרבו. בישל ממנו כל שהו, שלק ממנו כל שהו, אין זה גדי מקולס. עושין גדי מקולס ביום טוב הראשון של חג, וביום טוב האחרון של פסח, עגל מקולס ביום טוב הראשון של פסח, אבל לא גדי מקולס. אמ' ר' יוסה תודוס איש רומי הנהיג את בני רומי ליקח טלאים בלילי פסחים ועושין אותן מקולסין; אמרו לו: אף הוא קרוב להאכיל קדשים בחוץ מפני שקורין אותן פסחין.

רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ח הלכה יא: מקום שנהגו לאכול צלי בלילי פסחים אוכלים, מקום שנהגו שלא לאכול אין אוכלין גזירה שמא יאמרו בשר הפסח הוא, ובכל מקום אסור לאכול שה צלוי כולו כאחד בליל זה מפני שנראה כאוכל קדשים בחוץ, ואם היה מחותך או שחסר ממנו אבר או שלק בו אבר והוא מחובר הרי זה מותר במקום שנהגו.

מרדכי מסכת פסחים פרק מקום שנהגו רמז תרח: וארצנו מקום שנהגו לאכול צלי בלילי פסחים.

ראבי"ה חלק ב – פסחים סימן תצח: וראיתי בני אדם שאוכלים בשר עוף צלי בלילי פסח, ואין חילוק, כדפרישית.

שיירי קרבן פסחים פרק ז: מכניסין עגל מקולס בלילי יום טוב הראשון של פסח וכו'. ותימא דלעיל… גרסינן בעא ר' בא קומי ר' אימי אפילו בשר עגל א"ל אפילו בשר עגל וכן פסקו הפוסקים ואיך עזבו ברייתא מפורשת.

 פרי חדש אורח חיים סימן תעו: מכל מקום הני בני אדם סמכו אירושלמי דפרק כיצד צולין [הלכה א] ופרק ב' דביצה [הלכה ז] דגרסינן התם מכניסין עגל מקולס בליל יום טוב הראשון של פסח אבל לא גדי מקולס וכל שכן בשר עוף. וליתא, דההיא דמקום שנהגו דוקא במקום שנהגו שלא לאכול צלי, אבל במקום שנהגו לאכול צלי אינו אסור אלא דוקא גדי מקולס, אבל עגל וכיוצא מותר לאוכלו אפילו מקולס וזהו הירושלמי דפרק כיצד צולין.

צל"ח מסכת פסחים דף עד עמוד א: דברי רש"י הללו תמוהין מאד, דמה ענין מקולס למקום שנהגו, מקולס בכל המקומות אסור, ובמקום שלא נהגו אפילו אינו מקולס אין אוכלין צלי.

חתם סופר מסכת פסחים דף נג עמוד א: הנהיג את בני רומי. לשון זה משמע שהנהיג וקבע זה למצוה זכר לפסח ואינו דומה למשנתינו מקום שנהגו לאכול צלי דהיינו שנהגו בו היתר ולא אסרוהו אבל תודוס הנהיג קבע זה למנהג שכל א' יאכל כן זכר לפסח והוה ס"ד דהש"ס דזה הוא כמו אמר כיון שהמנהג קבוע עפ"י גדול העיר לשם כך ובזה ניחא משפרש"י דהוה כאלו הקדישו סמוך לצלייתו ותו' תמהו עליו ולע"ד כיון דבלא אמר איירי ולית כאן אמירה לגבוה אלא מה שהנהיג מהני במקולס למסקנא כמו אמר באינו מקולס והך אמירה דהנהיג הי' בשעת קילוסו וצלייתו שהרי לא קבע המנהג לשחוט כעין פסח אלא לצלות כעין פסח ואותו מנהג קבוע במקולס מהני כאמירה בבשר ומ"מ לא הוי' אמירה עד שעת קילוסו ולא משום הוכיח סופו על תחלתו נגעו בי' כלל כנ"ל ובזה נראה נמי ליישב מה שפרש"י לקמן ר"פ כ"צ דמקולס נמי במנהגא תלי' והצל"ח שם תמה עליו והא"ש דדוקא הנהיג במקולס אוסר כאמירה בבשר אבל בלא הנהיג תלי' במנהגא כנלע"ד.

ספר אור זרוע חלק ב – הלכות פסחים סימן רל: וההיא דפרק מקום שנהגו דא"ר יוסי תודוס איש רומי הנהיג את בני רומי לאכול גדיים מקולסים בלילי פסחים שלחו לו אלמלא תודוס אתה גוזרני עליך נידוי אית לן למימר דמקו' שלא נהגו הוה.

שו"ע או"ח תעו,ב: אפילו בשר עגל ועוף, כל דבר שטעון שחיטה, אסור לאכול צלי במקום שנהגו שלא לאכול צלי.

ערוך השולחן: וצלי קדר והיינו להשים הבשר בקדירה בלא מים נ"ל דמותר כיון דפסח פסול בכה"ג כדאיתא בגמ' [מ"א.] ואף שיש פלוגתא שם אך זהו לעניין מלקות אבל לכ"ע הפסח פסול דאינו צלי אש [תוס' שם ד"ה איכא] וכ"כ הרמב"ם בפ"ח מקרבן פסח ע"ש ולכן גם בצלאו ואח"כ בשלו או בשלו ואח"כ צלאו מותר לאכול כיון שפסול בקרבן פסח כמ"ש הרמב"ם שם והאחרונים כתבו דאפילו צלי קדר ובשלו ואח"כ צלאו אסור ואפילו בשלו ואח"כ עשאה צלי קדר אסור משום דשם צלי עליו [מג"א וח"י] ולא ידעתי למה לנו להחמיר במנהגא בעלמא בדבר שאין בו טעם…

משנה ברורה: ובאלו ארצות אין נוהגין לאכול צלי בשני הלילות ואפילו צלי קדר [פי' שנצלה בקדירה בלא מים ושום משקה אלא מתבשל במוהל היוצא ממנו] אף על פי שאינו דומה לצליית הפסח שהפסח שנצלה בקדירה פסול אפ"ה יש לאוסרו מפני מראית העין שלא יטעו להתיר גם צלי אש ואפילו אם בישלו מתחלה במים ואח"כ עשאו צלי קדר יש לאסור מטעם זה ומיהו לצורך חולה קצת יש להקל בזה ואם היה צלוי ואח"כ בשלו מותר לכל.