אכילת פירות ארץ ישראל

בס"ד

אכילת פירות ארץ ישראל

ברכות דף מד עמוד א

מאי ניהו ברכה אחת מעין שלש? אמר ליה: אפירי דעץ – על העץ ועל פרי העץ ועל תנובת השדה ועל ארץ חמדה טובה ורחבה שהנחלת לאבותינו לאכול מפריה ולשבוע מטובה…

אינהו אכלי ואנן מברכין? אלא איפוך: רב חסדא אמר: על הארץ ועל הפירות; רבי יוחנן אמר: על הארץ ועל פירותיה.

רמב"ם הלכות ברכות פרק ח הלכה יד: וחותם בשתיהן על הארץ ועל הפירות, ואם היה בארץ ישראל חותם על הארץ ועל פירותיה…

שולחן ערוך סימן רח סעיף י: ובארץ ישראל חותם על הארץ ועל פירותיה; ואם בחוץ לארץ אוכל מפירות הארץ, חותם ג"כ על פירותיה.

משנה ברורה: וה"ה כשאוכל בא"י ואינו יודע אם הם מפירות הארץ או שהובאו מחו"ל יברך ג"כ על הארץ ועל הפירות.

 

סוטה דף יד עמוד א

מפני מה נתאוה משה רבינו ליכנס לא"י? וכי לאכול מפריה הוא צריך? או לשבוע מטובה הוא צריך? אלא כך אמר משה: הרבה מצות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בא"י, אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי…

טור אורח חיים סימן רח: וכתב עוד (רבינו יונה) וי"א ונאכל מפריה ונשבע מטובה ואין לאומרו שאין לחמוד הארץ בשביל פריה וטובה אלא לקיים מצות התלויות בה ע"כ ובה"ג ישנו וא"א הרא"ש ז"ל לא היה אומרו…

בית יוסף: אבל בנוסחת הרי"ף והרמב"ם ישנו.

ב"ח: תימה הלא קדושת הארץ הנשפעת בה מקדושת הארץ העליונה היא נשפעת גם בפירותיה שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ… לפי שהשכינה היתה שורה בקרבם ממש ועתה באכלם פירות היונקים מטומאת הארץ נסתלקה השכינה כי כשהטומאה נכנסת עם אכילת פירות בתוך בני ישראל יוצאת כנגדה הקדושה מקרב ישראל, ועל כן ניחא שאנו מכניסין בברכה זו ונאכל מפריה ונשבע מטובה כי באכילת פירותיה אנו ניזונים מקדושת השכינה ומטהרתה ונשבע מטובתה.

כתב סופר פרשת ואתחנן: דעל ידי שאנו אוכלים מפריה נוכל להשלים נפשינו במקום קדוש ולהחכים עצמינו בתורה, כי אוירא דארץ ישראל מחכים…

שו"ת משנה הלכות חלק ה סימן לט: מבואר דאילנות של זהב שנטע שלמה בביהמ"ק היו מוציאין פירות וזה היה בירושלים, אלא דלפי זה שפיר אנחנו אומרים ובנה ירושלים עיה"ק והעלנו לתוכה וכו' ונאכל מפרי' היינו מפירות ביהמ"ק, ונברכך עליה בקדושה ובטהרה דפשוט כיון דפירות הללו גדילתן במקדש אסור לטמא ליכנס לשם…

 

פסחים דף ח עמוד ב: מפני מה אין פירות גינוסר בירושלים? כדי שלא יהו עולי רגלים אומרים: אלמלא לא עלינו אלא לאכול פירות גינוסר בירושלים – דיינו, נמצאת עלייה שלא לשמה.

מהרש"א חידושי אגדות: דעיקר מצוה של עליית רגלים לשמוח שם במצות פירות הארץ שהם הביכורים ומעשר שני ולשמח שם בהם את העני והגר והלוי באכילתן והיא עלייתן לשם שמים…

שו"ת תורה לשמה סימן תיח: והנה רחוק מן העיר באיזה שעות יש מקום אחד… והנני שואל ממעכ"ת אם ארצה לילך בזמן גידול הפירות למקום ההוא ואשב שם איזה ימים כדי לאכול מפירות הטובים שבו, אם יש בזה איזה פקפוק ממידת חסידות ללכת ממקום למקום מהלך איזה שעות בשביל אכילה והנאה של מותרות הגוף כי כל אכילה זו היא בכלל מותרות נחשב, או דלמא שרי גם לפי מידת חסידים משום חיבוב ארץ ישראל כי פירות הם של ארץ ישראל ויש מצוה בהליכה לשם לאכול מפירות החשובים של א"י…

תשובה: גם לפי מדת חסידים לית בהא פקפוק וחשש דכן מצינו בגמרא דערובין דף למ"ד אמר רבב"ח כי הוה אזלינא בתריה דרבי יוחנן למיכל פירי דגנוסר כי הוינן בי מאה… הרי מפורש שהיו הולכין רבי יוחנן וסיעת מרחמוהי מאה רבנן ממקום למקום כדי לאכול פירות מתוקים וטובים וכל הליכתם בשביל זה שכן מוכח מן הלשון ובודאי הם היו מכוונים בזה בשביל חיבוב ארץ ישראל לאכול מפירות המתוקים וחשובים שלה…