אכזריות כלפי אויבי ישראל

בס"ד

עינויים והתאכזרות כנגד אויבי ישראל

ספרי דברים פרשת פיסקא שנו: ואתה על במותימו תדרוך כענין שנאמר ויקרא יהושע אל כל איש ישראל ויאמר אל קציני אנשי המלחמה ההלכוא אתו קרבו שימו את רגליכם על צוארי המלכים האלה.

מגילה דף טז עמוד א: בתר דשקלינהו למזייה לבשינהו למאניה, אמר ליה: סק ורכב. אמר ליה: לא יכילנא, דכחישא חילאי מימי תעניתא. גחין וסליק. כי סליק בעט ביה. אמר ליה: לא כתיב לכו בנפל אויבך אל תשמח? אמר ליה: הני מילי בישראל, אבל בדידכו כתיב ואתה על במותימו תדרוך.

דף על הדף מגילה שם: בקובץ עץ חיים (גליון ז' – ניסן תשס"ג ע' קנ) תמה חכ"א בדברי הב"י (או"ח סי' ת"צ) בשם שבולי הלקט בשם המדרש שהטעם שאין גומרין הלל כל ימי הפסח הוא לפי שנטבעו המצריים, וכתיב בנפול אויבך אל תשמח…. מצאתי בספר מאור ישראל להגאון רבי עובדיה יוסף שליט"א על מס' ברכות (דף ט' ע"ב, בד"ה ק"ג פרשיות), שהעיר כן, וכתב שלפי הנראה מדרשים חלוקים הם… ונראה לתרץ, דבגמרא מגילה שם איתא, אמר ליה לא כתיב לכו בנפול אויבך אל תשמח, אמר ליה הני מילי בישראל אבל "בדידכו"… דהמצריים אינם מזרע עמלק. [וצ"ל לפ"ז שמה שאמר הני מילי "בישראל", לאו דוקא, דה"ה שאר אומות העולם, אלא רצה לאפוקי עמלק. ודו"ק].

פרקי דרבי אליעזר (היגר) – "חורב" פרק מט: אמ' לו המן והלא כתוב בתורה בנפול אויבך אל תשמח, אמר לו רשע בישראל כתוב זה, אבל באומות העולם ואתה על במותימו תדרוך.

שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ד: ד"א ויפול על פניו ארצה, אמר ר' כדי שיטמן אותו פה סרוח שחירף וגידף, כענין שנא' (איוב מ') טמנם בעפר יחד, ד"א ויפול על פניו ארצה, כדי שלא יצטער אותו צדיק בתוך ישובו, ד"א ויפול על פניו, כדי שיבא אותו צדיק וידרוך על צוארו לקיים מה שנאמר (דברים ל"ג) ואתה על במותימו תדרוך…

רלב"ג שופטים פרק א פסוק ו: והנה קצצו בהונות ידי אדני בזק ובהונות רגליו להפיל מורך על שאר המלכים שיראו מלהלחם בישראל עם שכבר סבב זה השם ית' להשיב לו מדה כנגד מדה כמו שזכר כאשר עשיתי כן שלם לי אלהים.

תענית דף יח עמוד ב: ניקנור אחד מאפרכי יוונים היה, ובכל יום ויום היה מניף ידו על יהודה וירושלים, ואומר: אימתי תפול בידי וארמסנה וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, קצצו בהונות ידיו ורגליו ותלאום בשערי ירושלים ואמרו: פה שהיה מדבר בגאוה וידיים שהיו מניפות על ירושלים – תעשה בהם נקמה.

אברבנאל דברים פרק לג: שהאל יתעלה לכבוד ישראל ותפארתו עם היות שלא בכחם ירשו ארץ הנה הוא יתעלה בחר ישראל עמו ישלחו ידם באויביהם כדי שיהיה להם שם תפאר' וזהו ואשר חרב גאותך עד שמפני זה יכחשו אויביך לך בחשב' שהגבורה ממך, אבל הזהר שאף על פי שיכחשו לך לא תרחם עליהם כאשר עשה מלך ישראל (מלכים א' ב') לבן הדד, אבל על במותימו תדרוך כי כן צוה השם יתעלה…

משך חכמה בראשית פרק כב: אמנם עכשיו שאברהם השתמש במדת האכזריות לשחוט את בנו יחידו הנולד לו לזקנותו – אשר הוא נגד הטבע – ולא כוון רק לקיים רצון השם יתברך, ולפרסם אלקותו, לכן מעתה "ירש זרעך את שער אויביו", שמעתה נתונים העמים הנשחתים – הם ה – ז' אומות שבארץ ישראל, שנאמר עליהם "לא תחיה כל נשמה" (דברים כ, טז), ואסור לחמול אף על עולל ויונק – שלזה צריך אכזריות לכאורה. ובכל זאת אני יודע כי "והתברכו בזרעך (כל גויי הארץ)", שלא יכוונו בהאכזריות רק לקיים מצות השם יתברך וכמו שדרך יהושע על צוארי המלכים, לקיים מצותו יתברך בלבד, אבל לא שיקנה בהם מדת האכזריות חלילה, והבן.

איכה רבה פתיחתות: ועשרת אלפים חיים שבו בני יהודה ויביאום לראש הסלע וישליכום וגו', באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא לא גזרתי מיתה לבני נח אלא בחרב ואלו ויביאום לראש הסלע וישליכום וכולם נבקעו, ואין נחת, באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא מה אלו עושין כאן יגלו, כיון שחטאו גלו וכיון שגלו התחיל ירמיה מקונן עליהם איכה.

רד"ק מלכים ב פרק ו: האשר שבית – מה דין יש לך בהם שתכה אותם וכי אתה שבית אותם בחרבך ובקשתך.

רלב"ג שם: ר"ל הנה אלו שביתי ונהגתי בכח גבורת השם יתברך ולמה תכה אותם האם תכה האנשים אשר תנהג בשבי בחרבך ובקשתך אין זה ראוי וכל שכן שאין ראוי זה באשר שבה אותם הש"י.

מלבי"ם שם: האשר שבית. כי מה שהותר למלכי הארצות להרוג את אויביהם הוא רק בדרך מלחמה, ובפרט שהם לא באו לעשות רע עם הנביא רק להטיב עמו לפי דעתם.

מצודת דוד: האם הם אשר שבית אתה לשתכה בהם הלא בנס הובאו ומה לך להם?

רות רבה פרשה ז: וישסף שמואל את אגג וגו' א"ר אבא בר כהנא, חיתך בשרו זיתים זיתים והיה משליך לנעמיות… ורבנן אמרי, העמיד ארבעה קונדיסין ומתחו עליהן. והיה צווח ואומר, אכן סר מר המות, היכן ממיתין את השרים מיתה מרה. ר' יצחק אמר, סירסו, כמה דאת אמר כאשר שכלה נשים חרבך כן תשכל מנשים אמך… אמר ר' לוי, אף משה רמזה מן התורה כי ינצו אנשים יחדיו… וקצותה את כפה וכתיב, זכור את אשר עשה לך עמלק.

רד"ק תהלים פרק קלז: אשרי שיאחז. על דרך אכזריות, כמו שהיו הם אכזרים על ישראל…

אברבנאל דברים פרק ז: ולפי שהמנצחים במלחמות פעמים ירחמו על המנוצחים ויחמלו עליהם ויחשבו זה למעלה גם לשלמות ומדה נכבדת לכן הזהירם שלא יעשו כן רוצה לומר שלא יחוס עינם עליהם. וביאר ואמר שאין זה ללמדם מדת האכזריות חמה ושטף אף. כי אם לפי שלא יבאו לעבוד את אלהיהם כי בהיותם חומלים עליהם יתערבו העמים עמהם וילמדו ממעשיהם אשר זה יהיה לישראל למוקש ולכן ראוי שלא תחוס עינם עליהם כדי שלא יבאו לעבוד את אלהיהם כי אותה החמלה על הרשעים תהיה מוקש לישראל. וכמו שאמר (פ' משפטים) לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי.