איסור ייחוד מן התורה

בס"ד

איסור ייחוד – מן התורה

קידושין דף פ עמוד ב: לא יתייחד אדם עם שתי נשים, אבל אשה אחת מתייחדת עם שני אנשים; רבי שמעון אומר: אף איש אחד מתייחד עם שתי נשים בזמן שאשתו עמו וישן עמהם בפונדקי, מפני שאשתו משמרתו. מתייחד אדם עם אמו ועם בתו; וישן עמהם בקירוב בשר, ואם הגדילו – זו ישנה בכסותה וזה ישן בכסותו. מ"ט? תנא דבי אליהו: הואיל ונשים דעתן קלות עליהן. מנא הני מילי? א"ר יוחנן משום ר' ישמעאל: רמז ליחוד מן התורה מנין? שנאמר: כי יסיתך אחיך בן אמך, וכי בן אם מסית, בן אב אינו מסית? אלא לומר לך: בן מתייחד עם אמו, ואסור להתייחד עם כל עריות שבתורה. פשטיה דקרא במאי כתיב? אמר אביי: לא מיבעיא קאמר, לא מיבעיא בן אב דסני ליה ועייץ ליה עצות רעות, אלא אפילו בן אם דלא סני ליה – אימא צייתי ליה, קמ"ל.

עבודה זרה דף לו עמוד ב: ייחוד דבת ישראל דאורייתא היא! דאמר ר' יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק: רמז לייחוד מן התורה מנין? שנאמר: כי יסיתך אחיך בן אמך, וכי בן אם מסית, בן אב אינו מסית? אלא, בן מתייחד עם אמו, ואין אחר מתייחד עם כל עריות שבתורה! ייחוד דאורייתא דאשת איש, ואתא דוד וגזר אפי' אייחוד דפנויה, ואתו תלמידי בית שמאי ובית הלל גזור אפי' אייחוד דעובדת כוכבים.

רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כב הלכות א-ג: אסור להתייחד עם ערוה מהעריות, בין זקנה בין ילדה, שדבר זה גורם לגלות ערוה, חוץ מהאם עם בנה והאב עם בתו והבעל עם אשתו נדה… ואיסור ייחוד העריות מפי הקבלה. כשאירע מעשה אמנון ותמר גזר דוד ובית דינו על ייחוד פנויה, ואף על פי שאינה ערוה בכלל ייחוד עריות היא, ושמאי והלל גזרו על ייחוד כותית, נמצא כל המתייחד עם אשה שאסור להתייחד עמה בין ישראלית בין כותית מכין את שניהן מכת מרדות האיש והאשה…

בית יוסף אבן העזר סימן כב: וכתב הרמב"ם בפכ"ב מהלכות איסורי ביאה (ה"ב) איסור יחוד העריות מפי הקבלה וטעמא שאף ע"פ שאמרו ייחוד דאורייתא לאו למימרא שהוא כתוב בתורה שהרי אמר רמז לייחוד מן התורה מנין ולשון רמז מוכיח שאינו מפורש אלא רמז בעלמא.

שבת דף יג עמוד א: מקיש אשה נדה לאשת רעהו. מה אשת רעהו – הוא בבגדו והיא בבגדה אסור, אף אשתו נדה – הוא בבגדו והיא בבגדה אסור.

רש"י: מה אשת רעהו כו' – דאסור לן יחוד מן התורה, בקדושין (פ, ב) מאחיך בן אמך.

תוספות: מה אשת רעהו הוא בבגדו והיא בבגדה אסור – והתם סברא הוא לאסור לפי שיצרו תוקפו ומתגבר עליו ביותר ורש"י פי' אפי' ביחוד נמי אסור מדאורייתא ואין נראה דמשמע דרוצה לאסור יחוד בנדה תימה דיחוד דאסור מן התורה לא ילפי' מאשת איש ושרי בנדה כדכתיב סוגה בשושנים (סנהד' פ"ד לז.) והוא בבגדו והיא בבגדה דלא הוי אפי' באשת איש אלא מדרבנן אסור בנדה מהיקשא טפי הוה לן למיסר יחוד מהיקשא ולמישרי הוא בבגדו והיא בבגדה בלא יחוד כגון שפתח פתוח לרה"ר מסוגה בשושנים.

בית שמואל סימן כב: ותו' פ"ק דשבת כתבו יחוד מדאוריי' אסור וכ"כ הטור, והרמב"ם כתב איסור ייחוד מן הקבלה דאינו אלא רמז מתורה לכן אין מלקין אותו אלא מכות מרדות…

בינת אדם שער בית הנשים סימן טז (כו): דאף דלדעת רוב הפוסקים איסור יחוד עם הערוה הוא דאורייתא כמו שכתב הים של שלמה בקידושין בסופו מכל מקום נראה דאינו אסור מן התורה אלא דוקא איש אחד עם הערוה כדילפינן מקרא כי יסיתך וכו' בן אמך דבן מתיחד עם אמו אבל שאר אנשים אסורים ואם כן אינו אלא דומיא דאם עם בנה אבל איש אחד עם שתי נשים ולהיפך אינו אלא מדרבנן וכן מצאתי בתשובת חוות יאיר סימן ע"ג וכן משמע מקידושין פרק א' לא יתיחד איש אחד עם שתי נשים ופריך בגמרא מאי טעמא תנא דבי אליהו הואיל ונשים דעתן קלות… ואי איתא דאיש אחד עם שתי נשים גם כן מדאורייתא אם כן מאי פריך מאי טעמא וכי בעינן טעם לגזירת הכתוב ואף דיש לומר דהכי פריך דסלקא דעתיה דאין זה יחוד וכן פירש רש"י שם מאי טעמא לא יתיחד וכו' כמו שני אנשים עם אשה אחת מכל מקום לא מסתבר לומר דמפני שדעתן קלות תהיה דאורייתא דמנא ילפינן זה דהא אפילו על עיקר איסור יחוד לא מצינו בהדיא אלא על פי רמז מכי יסיתך ואם כן מהיכי תיתי דאפילו שתי נשים אלא ודאי דבאמת דזה אינו אלא מדרבנן ולכן פריך הש"ס מאי טעמא גזרו בזה יותר מאשה אחת ושני אנשים ומשני לפי שדעתן קלות.

ערוך השולחן אבן העזר סימן כב: כשאירע מעשה אמנון ותמר גזר דוד ובית דינו על איסור יחוד עם פנויה אף שהיא קטנה שאין לה וסת עדיין דביש לה וסת הרי היא ערוה מפני נדתה כמ"ש דאע"פ שאינה ערוה בכלל יחוד עריות היא ולאו דקודם לזה היה מותר יחוד גמור דא"א לומר כן דפשיטא שזהו קרוב לבא לידי עבירה דאפילו במחולות אסורים לחול יחד כדכתיב [תהלים קמח, יב] בחורים וגם בתולות זקנים עם נערים ולא כתיב בחורים עם בתולות ש"מ דלילך יחד במחול בחור ובתולה איסור גמור הוא וכן בסוף שפטים כתיב ויצוו את בני בנימין לאמר לכו וארבתם בכרמים וראיתם והנה אם יצאו בנות שילו לחול במחולות ויצאתם מן הכרמים וחטפתם וגו' ולמה לא צוו אותם שילכו בהמחולות אלא ודאי דזהו איסור גמור הוא ולא היו מניחין בנות שילו שיתערבו עמהן לכך צוום להסתר בכרמים אלא שגזרו אף על יחוד ארעי כמו בעריות וזהו שכתבו הרמב"ם והטור והש"ע דבכלל יחוד עריות היא כלומר דאפילו יחוד ארעי אסור ומה שנתייחדה רות עם בעז לפי שהיתה רוצה שישאנה כמו שעלה לה [ע' יבמות מ"ז: ועי' רש"י שם] ושמאי והלל גזרו על יחוד כותית אף על יחוד ארעי כמו בעריות…

שו"ת ציץ אליעזר חלק ו סימן מ – קונ' איסורי יחוד פרק א: מהאמור נלמד דהרמב"ם לא יחידאי בשיטתו זאת דאיסור היחוד הוא מן הקבלה וכפי הנראה קיימי בשיטתו גם המחבר בשו"ע והדרישה לטור שם שעתיק כלשון הב"י שם בישוב דעת הרמב"ם, ובמפורש פסק כן הלבוש. לכן אינו מדויק כ"כ מ"ש החכמ"א בכלל קכ"ז סעי' א', וכן עוד כמה מהאחרונים, דרוב הפוסקים סוברים דהוא מדאורייתא, ומעמידים את הרמב"ם כיחידאי בזה. דכפי האמור רבים גם אשר עמו, ואין בידינו בזה כף ההכרעה לומר דרוב הפוסקים סוברים דלא כוותיה.

משנה למלך הלכות סוטה פרק ב הלכה א: ואין ספק דאשת איש שנתייחדה עוברת על דת משה היא דהא קי"ל דיחוד אסור מן התורה וכדאיתא פ"ב דע"ז ואף על פי שרבינו בפכ"ב מהלכות איסורי ביאה דין ב' כתב ואיסור יחוד העריות מפי הקבלה זהו לפי סברתו דכל דבר שאינו מפורש בכתוב לא קרי ליה דבר תורה…