איסור השכרות

בס"ד

איסור השכרות – גם בפורים

סנהדרין דף ע עמוד א

אמר רב חנן: לא נברא יין בעולם אלא לנחם אבלים ולשלם שכר לרשעים, שנאמר "תנו שכר לאובד ויין למרי נפש". אמר רבי יצחק: מאי דכתיב "אל תרא יין כי יתאדם" – אל תרא יין, שמאדים פניהם של רשעים בעולם הזה, ומלבין פניהם לעולם הבא. רבא אמר: "אל תרא יין כי יתאדם" – אל תרא יין, שאחריתו דם. רב כהנא רמי: כתיב תירש וקרינן תירוש, זכה – נעשה ראש, לא זכה – נעשה רש. רבא רמי: כתיב "ישמח" וקרינן ישמח, זכה – משמחו, לא זכה – משממהו.

יומא דף עו עמוד ב: ואמאי קרי ליה יין ואמאי קרי ליה תירוש? יין – שמביא יללה לעולם, תירוש – שכל המתגרה בו נעשה רש.

רמב"ם הלכות יום טוב פרק ו הלכה כ: כשאדם אוכל ושותה ושמח ברגל, לא ימשך ביין ובשחוק ובקלות ראש, ויאמר שכל מי שיוסיף בזה ירבה במצות שמחה, שהשכרות והשחוק הרבה וקלות הראש אינה שמחה אלא הוללות וסכלות… ואי אפשר לעבוד את ה' מתוך שכרות.

שולחן ערוך אורח חיים סימן תקכט: וכן יזהירו בדבר זה לכל העם, שלא יתערבו אנשים ונשים בבתיהם בשמחה, ולא ימשכו ביין, שמא יבואו לידי עבירה; אלא יהיו כולם קדושים.

משנה ברורה: הנה באמת דבר זה החיוב תמיד להזהיר ולמחות מי שיש בידו אלא שברגל מצוי הקלקול ביותר.  

שער הציון: ובעונותינו הרבים נתפרץ קלקול זה בזמננו באיזה מקומות גם בימות החול, ועון גדול הוא, ומי שיש בידו למחות בודאי מחויב למחות.

 

מורה הנבוכים חלק ג פרק ח: אבל המסבות לשתיית המשכרים תהיה חרפתם בעיניך יותר גדולה מהתקבצות בני אדם עירומים חשופי שת הנפנים ביום במקום אחד. באור הדבר, שהיציאה דבר הכרחי אין לאדם שום עצה לסילוקו, והשכרות פעולת אדם הרע בבחירתו. וגנות גלוי הערוה מפורסם לא מושכל, והפסד הדעת והגוף מרוחקים בשכל, ולפיכך ראוי למי שהעדיף להיות אדם, שיתרחק מזה ואל ידבר בו כלל.

ארחות צדיקים שער השמחה: שבח היין כשהוא כמשפט החכמים השותים כשיעור, שיגבר השכל על היין ולא יגבר היין על השכל…

ספר כלבו סימן מה: וחייב אדם לבסומי בפוריא, לא שישתכר, שהשכרות איסור גמור, ואין לך עבירה גדולה מזו, שהוא גורם לגלוי עריות ושפיכות דמים ולכמה עבירות זולתן אך שישתה יותר מלימודו מעט כדי שירבה לשמוח ולשמח האביונים…

 

מגילה דף ז עמוד ב: אמר רבא: מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. רבה ורבי זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי, איבסום, קם רבה שחטיה לרבי זירא. למחר בעי רחמי ואחייה. לשנה אמר ליה: ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי! אמר ליה: לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא.

רמב"ם הלכות מגילה פרק ב הלכה טו: כיצד חובת סעודה זו? שיאכל בשר, ויתקן סעודה נאה… ושותה יין עד שישתכר וירדם בשכרות.

טור אורח חיים סימן תרצה: מצוה להרבות בסעודת פורים וצריך שישתכר עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי.

הגה: וי"א דא"צ להשתכר כל כך, אלא שישתה יותר מלימודו, ויישן [משנה ברורה: וכן ראוי לעשות], ומתוך שישן אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי; ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים.

מגן אברהם: וי"א שלא ידע לחשוב שארור המן בגי' ברוך מרדכי.

ערוך השולחן: ולכן יותר נראה דאין כוונת הרמב"ם לפרש הגמ' כן אלא שדחה מאמר זה מהלכה כמ"ש הר"ן בשם רבינו אפרים… אמנם רבינו הב"י בספרו הגדול כתב בשם אורחות חיים וז"ל חייב אינש לבסומי בפוריא לא שישתכר שהשכרות איסור גמור ואין לך עבירה גדולה מזו… וקשה דא"כ מאי עד דלא ידע וכו' ואם מפרש כאיזו פירוש שנתבאר איך סתם רבינו הב"י דבריו בש"ע דלהדיא משמע שכרות גמורה וצ"ע [ואולי יפרשו עד ולא עד בכלל. ולמעשה יש להתרחק מן השכרות ובפרט שתיית יי"ש שבשכרותו יתמלא קיא צואה, ורק לשתות מעט יותר מלימודו ולישן קצת].

ביאור הלכה: וא"ת האיך יחייבו חז"ל מה שנזכר בתורה ובנביאים בכמה מקומות השיכרות למכשול גדול וי"ל מפני שכל הניסים שנעשו לישראל בימי אחשורוש היו ע"י משתה… ומ"מ כ"ז למצוה ולא לעכב. וז"ל המאירי: חייב אדם להרבות בשמחה ביום זה ובאכילה ובשתיה עד שלא יחסר שום דבר ומ"מ אין אנו מצווין להשתכר ולהפחית עצמינו מתוך השמחה, שלא נצטוינו על שמחה של הוללות ושל שטות אלא בשמחה של תענוג שיגיע מתוכה לאהבת הש"י והודאה על הנסים שעשה לנו… וז"ל החיי אדם: כיון שכל הנס היה ע"י יין לכן חייבו חכמים להשתכר ולפחות לשתות יותר מהרגלו… ואמנם, היודע בעצמו שיזלזל אז במצוה מן המצות בנט"י וברכה ובהמ"ז או שלא יתפלל מנחה או מעריב או שינהוג קלות ראש מוטב שלא ישתכר וכל מעשיו יהיו לשם שמים, ע"כ.

בית הבחירה למאירי: ומש"כ עד דלא ידע… כבר פירשו קצת גאונים שממה שהזכיר אחריו קם רבא שחטיה לרבי זירא נדחו כל אותם הדברים…

פרי חדש: ואין זה נכון, דא"כ אמאי אישתמיט רבי זירא מלמיעבד סעודה אהדדי… אלא משמע דאפ"ה היו משתכרים יותר מדאי, ולהכי מייתי תלמודא ההוא עובדא לאשמועינן דמימרת רבא כפשטה… ומיהו עתה שהדורות מקולקלים ראוי לתפוס סברת רבינו אפרים ז"ל ושלא לשתות אלא מעט קט יותר ממה שמורגל ביו"ט…

של"ה פרשת תצוה: עוד יש לדקדק דקדוק הלשון שאמר חייב לבסומי, כי השכרות גדול אינו נקרא בסומי, רק מבוסם נקרא מי שאינו שכור כל כך. על כן אני אומר, שאדרבה באמרם זה הזהירנו באזהרה שלא נש[ת]כר כל כך, רק חייב אינש לישאר מבוסם, רק רשאי להיות שכור היינו כשלא ידע בין ארור המן, וזהו דבר בלתי אפשר כמו שהקשיתי, ממילא יהיה קיים הדבר שמחויב לישאר מבוסם, כי התנאי בטל והחיוב קיים, ודוק היטב.

משנה ברורה סימן תקס: …דאפילו בשמחה של מצוה כגון בחתונה ופורים לא ימלא פיו שחוק.   

משנה ברורה סימן שז: משום מושב לצים – וכ"ש ההולך לטרטיאות וקרקסאות… ושאר מיני תחבולות וגם בפורים אין מותר רק השחוק שעושים זכר לאחשורוש.