איסור החמלה על האויב

בס"ד

האיסור לחמול על האויב

דברים פרק ז פסוק ז: ואכלת את כל העמים אשר ה' אלהיך נותן לך לא תחוס עינך עליהם…

אור החיים: וגמר אומר ולא תעבוד וגו' להעירך שרחמנות בדבר זה תוליד מיחוש ע"ז, והוא אומרו כי מוקש הוא לך, פירוש העם, שכשאתה חס עליו אתה מתאכזר על עצמך או פירוש הוא חוזר על הרחמנות אשר צוה עליו לבל יחוס.

 

מדרש זוטא – קהלת (בובר) פרשה ז: אל תהי צדיק הרבה. הכתוב מדבר בשאול, שנאמר ויבא שאול עד עיר עמלק וירב בנחל. אמר ר' בנאה התחיל מריב דברים כנגד עגלה ערופה, אמר לפניו רבונו של עולם זה הורג וזו נערפת ומכפרת, ורבנין אמרין מריב דברים כנגד הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם כך אמר לי שמואל לך והכית את עמלק והחרמתם וגו', אדם חטא בהמה מה חטאה, יצאה בת קול ואמרה אל תהי צדיק הרבה יותר מבוראך. אמר ריש לקיש כל מי שנעשה רחמן על אכזרים נעשה אכזר על רחמנים, מנלן משאול, הדא הוא דכתיב ואת נוב עיר הכהנים וגו', כתיב הכא ויחמול שאול והעם, והתם לגבי נוב עיר הכהנים על רחמנים לא חמל. [ורבנן] אמרין כל מי שנעשה רחמן על אכזרים מדת הדין פוגעת בו, הדא הוא דכתיב וימת שאול ושלשת בניו ונושא כליו וגו'…

שמואל א פרק טו פסוק ג: עתה לך והכיתה את עמלק והחרמתם את כל אשר לו ולא תחמול עליו…

מלבי"ם שם פסוק טו: אשר חמל העם. התנצל בשני דברים, א] מצד הפועל, שהעם חמל ולהם יתיחס מעשה זאת. ב] מצד התכלית, שלא כוונו לשלול שלל, רק למען זבח זבח. והראיה כי היותר שאין ראוי לזבח החרמנו. ובלשונו גלה גם פרי מחשבותיו שחשב שדבר זה להחריב את הכל אינו ראוי וישר, וע"כ אמר כי חמל העם (כנ"ל ט), רק שייחס זה אל העם. והנה בזה יש טעם ג' שלא נתקבלה תשובתו, כי מתנאי התשובה היא החרטה והווידוי, והוא לא התחרט, כי לא הכיר חטאו כלל ולא התודה, כי הכחיש והתנצל בדברי שקר.

ספר חסידים סימן אלף כו: אל ירחם אדם על אכזרים ואל ירחם על מי שאינו מרחם על עצמו ואל ירחם על מי שהוא כפוי טובה.

 

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת סנהדרין פרק יא: וימצא איש אחד ויאמר הכני נא ויכהו וגו'. וילך הנביא ויעמד למלך על הדרך ויתחפש באפר על עיניו ויהי המלך עובר והוא צעק אל המלך וגו' ויהי עבדך עשה הנה והנה וגו'. וימהר ויסר את האפר מעל עיניו וגו' ויאמר לו כה אמר ה' יען אשר שלחת את איש חרמי מיד והיתה נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו. וכתיב ויגש איש האלהים ויאמר כה אמר ה' ולמה ויאמר ויאמר שני פעמים אלא באמירה הראשונה אמר לו אם בא בן הדד מלך ארם תחת ידך אל תחוס עליו ואל תחמול עליו ובאמירה השנייה אמר לו יען אשר שלחת את איש חרמי וגו'. כמה מצודות וחרמים עשיתי לו עד שמסרתיו תחת ידך ושלחתו והלך בשלום. לפיכך והיתה נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו. את מוצא בשעה שיצאו ישראל למלחמה לא מת מכולם אלא אחאב מלך ישראל בלבד…

מלכים א פרק כ פסוק לא: ויאמרו אליו עבדיו הנה נא שמענו כי מלכי בית ישראל כי מלכי חסד הם… אולי יחיה את נפשך…

מצודת דוד שם פסוק מב: את איש חרמי – שלחת מידך את בן הדד אשר לכדתי אותו כמו הצודה את הדג בחרמו על כי לא היה לו מקום לנוס: והיתה נפשך – דומה לשומר האיש על שהניחו לברוח יותן נפשו תחתיו ועם כי כבר עשה משל על זה בדבר הממאן להכותו בדבר ה' כי כמו שהכה האריה את הממאן להכותו כן יומת אחאב על אשר מיאן להמית את בן הדד מ"מ עשה שוב משל בכדי שאחאב בעצמו יפסוק הדין ויאמר כן משפטך אתה חרצת כאלו פסק אחאב גם על עצמו על כי היותו דומה לו.

 

תולדות יצחק בראשית פרק לב: וירא יעקב מאד, שמא יהרג, ויצר לו שמא יהרוג את אחרים. ויאמר בהריגתו מאד, אבל בהריגתו את אחרים לא אמר מאד, בא להרגך השכם להרגו, או ירצה ויירא יעקב מאד, לפי שהיה סבה שחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד, ויצר לו מצד הכבוד שכבד עשו לאביו. או ירצה ויירא יעקב שמא יהרג, ויצר לו שאמר ודאי אחר שבא להרגני כבר מת אבי שנאמר [בראשית כז מא] יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי.

גור אריה: ואפשר לומר דשמא לא באו להרוג את יעקב, אף על גב דעשו הביא אותם עמו – משום היראה באו, אבל לא באו להרוג, ויעקב מפני שלא ידע אם באו להרוג או לא – היה מתיירא שמא יהרוג אותם שלא כדין, ומשום כך היה מציר שמא יהרוג הוא את אחרים.

ר' חיים פלטיאל: וא"ת והא עשו רודף היה ואם בא להרגך השכם להורגו, וי"ל דהיה מתיירא שמא יוכל להצילו באחד מאיבריו ויהרגנו.

מזרחי (רא"ם) בראשית פרק לב: יש מפרשים שמא יהרוג את עשו ויקללנו אביו. וכן מצאתיו בתנחומא, אבל מהריגתן של אחרים לא היה מצר, מפני ש"הבא להורגך השכם להורגו"… אך קשה, דילמא לא להרוג אותו נתכוונו, אלא להרוג האחרים שהיו עמו, דהשתא לית בהו משום הבא להרגך השכם להרגו, אלא משום רודף…

יצחק ירנן הלכות מלכים פרק ט: מדבריו אלו משמע בפי' דס"ל דלא נאמר דין זה דיכול להציל באחד מאבריו אלא באיש אחר הבא להציל הנרדף מן הרודף אבל בנרדף עצמו לא נאמר דין זה ויכול להרוג לרודף אפי' שיכול להציל באחד מאבריו וכמו שכתבתי בספרי תועפות ראם סדר וישלח דף י"ח ע"ג.