אחריות הציבור לנישואי הרווקים

בס"ד

אחריות הציבור לנישואי הרווקים

קידושין דף ל עמוד ב: להשיאו אשה. מנלן? דכתיב קחו נשים… וקחו לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים. בשלמא בנו – בידו, אלא בתו – בידו היא? הכי קאמר להו: ניתן לה מידי ולבשייה ונכסייה, כי היכי דקפצו עלה אינשי.

הר"ן על הרי"ף קידושין דף יב עמוד ב: ומהא משמע דכשם שהאב חייב להשיא בנו כך חייב להשיא בתו…

ירושלמי קידושין פרק א הלכה ז: בר תרימה אתא לגבי רבי אימי אמר לי' פייס לאבא דיסביני אתא פייסיה ולא קביל עלוי הדא אמרה למצוה אין תימר לעיכוב הוה ליה לכופניה…

כתובות דף סז עמוד ב: יתום ויתומה שבאו לינשא, משיאין את היתומה ואחר כך משיאין את היתום, מפני שבושתה של אשה מרובה משל איש. יתום שבא לישא, שוכרין לו בית ומציעין לו מטה וכל כלי תשמישו, ואחר כך משיאין לו אשה, שנאמר: די מחסורו אשר יחסר לו, די מחסורו – זה הבית, אשר יחסר – זה מטה ושלחן, לו – זו אשה, וכן הוא אומר: אעשה לו עזר כנגדו.

רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק ז הלכה ג: לפי מה שחסר העני אתה מצווה ליתן לו, אם אין לו כסות מכסים אותו, אם אין לו כלי בית קונין לו, אם אין לו אשה משיאין אותו, ואם היתה אשה משיאין אותה לאיש…

שו"ת הריב"ש סימן רפה: שאסור למכור ספר תורה לחזק בית הכנסת בדמיו מבואר הוא ואפילו אית ביה תיוהי… או שימכרו אפילו ספר תורה כשר להספקת התלמידים או להשיא יתומים בדמיו, דהוי דומיא דללמוד תורה ולישא אשה.

שולחן ערוך אורח חיים סימן קנג סעיף ו: מוכרים בהכ"נ, וכן שאר דברים שבקדושה ואפי' ס"ת, להספקת תלמידים או להשיא יתומים בדמיו.

עולת תמיד: נראה דהיינו דוקא יתום זכר שחייב במצות פריה ורביה, אבל נקבה שאינה חייבת בפריה ורביה נראה שאין לו למכור ספר תורה להשיאה.

מגן אברהם: וה"ה יתומות (ר"מ אלשקר סי' מ"ב כ"ה) וכן נ"ל מוכח מדקאמר הגמ' הטעם משום לא תוהו בראה לשבת יצרה ולא קאמר משום פרו ורבו אלא דפרו ורבו לא שייך באשה משא"כ לשבת יצרה וכמ"ש התוס' בגיטין דף מ"א ע"ב כנ"ל דלא כמ"ש בחמ"ח סימן א'…

ערוך השולחן יורה דעה סימן רנא סעיף י: וכן אם באו יתום ויתומה להנשא מקדימין להשיא היתומה ואף על גב שהאיש מצוה על פריה ורביה והאשה אינה מצווה כמ"ש באה"ע סי' א' מ"מ לעניין להקדים היא קודם. ונלע"ד דאם אין בכיס על שניהם הוא קודם מפני שהוא מצווה על פו"ר ולא היא…

ערוך השולחן אבן העזר סימן א סעיף ד: יש מהגדולים שכתבו שהאשה אף שאינה מצווה על פו"ר מ"מ חייבת בלשבת יצרה ואין עיקר לדברים הללו דכל עיקר מצות פו"ר הוא מטעם שבת כמ"ש בסעי' א' והנשים כיון שלא נצטוו על פו"ר ממילא דלא נצטוו על לשבת יצרה וכן מוכח מדברי הרמב"ם שהבאנו בסעי' ג' ומכל הפוסקים שאין שום חיוב מוטל על האשה… והן אמת שרבותינו בעלי התוס' כתבו דאשה שייך נמי בשבת [גיטין מ"א: וב"ב י"ג א] אבל אין כוונתם שמחוייבות בשבת אלא דשייכות בשבת ובודאי כן הוא שגם הן מרבים בישובו של עולם וקרא דלשבת יצרה אינו צווי אלא סיפור דברים דהקב"ה ברא עולמו לשיתיישבו בה בני אדם וגם נשים בכלל…

שו"ת מהרש"ם חלק א סימן מט: אף שאביה הוא בביתו מ"מ כיון שהוא עני ביותר עד שהגיעה הבתולה לשלשים שנה ואין בידו להשיאה, א"כ הרי היא כאלו אביה במדה"י ונחשבת כיתומה. ועכ"פ י"ל דמותר לשנות מעות ביהכ"נ לזה…

שו"ת שואל ומשיב מהדורה תליתאה חלק ב סימן מח: והשבתי דבאמת אין מוכרין רק בעת שהיא משיאה אז מוכרין ס"ת לתת לה נדוניא וצרכי הנישואין ושם צריך לשחרר מקודם דאל"כ לא רשאית להנשא ולכך אין כופין דלמא לא תרצה לקיים. עוד נראה לי דשם להפקיע ממונו של האדון ולשחרר אותה כעת שא"ל ממון אמרינן דלמא לא תרצה להנשא ואף שע"פ הרוב בודאי תרצה להנשא… ואיך אפשר להפקיע ממונו, אבל כאן האב או האם הם רוצים למכור מדעתם רק מצד האיסור דאסור למכור ס"ת בזה אמרינן כיון עפ"י רוב תרצה להנשא שפיר מותר למכור ודו"ק.

דרך אמונה הלכות מתנות עניים פרק ח: אבל אם אי אפשר להשיג על זה מעות אחרות מן הצבור מותר למכור אף ביהכ"נ גמורה ואפי' אין להם רק ביהכ"נ אחת ולא יהי' להן היכן להתפלל כי פדיון שבוים גדולה ממצות ביהכ"נ וכן מותר למכור באופן זה גם ס"ת וכן להספקת תלמידים או להשיא יתומים או יתומות בדמיו מוכרין ס"ת וביהכ"נ כי זה מצוה גדולה יותר מביהכ"נ וכ"ש פדיון שבוים.

מרכבת המשנה לר"י אלאשקר על אבות פרק ה: ואמר בן עשרים לרדוף, הנה עד עשרים הוא עיקר החיוב על האדם שילמד את בנו תורה, ויחנך אותו המצות, ולהשיאו אשה. אמנם כשיהיה בן עשרים כבר יצא האב מחיובו, והנה הוא צריך להשתדל מעצמו ולרדוף אחר עשיית הפעולות הטובות. ועל כן ב"ד של מעלה אינן מענישין… עד שיהיה בן עשרים.

טעם ודעת (הרב משה שטרנבוך) בראשית כד,ב: ואף שיצחק היה כבר בן ארבעים שנה, לא נפטר אברהם מהחיוב להשיא את בנו, ומכאן שהאב חייב תמיד לדאוג לבנו עד שישא אשה… ונראה שהאב חייב מן התורה להשיא בניו ובנותיו… ונראה שהאב חייב… משני חיובים, האחד מכח הפסוק שהבאנו לעיל, והשני מדין צדקה… ויש לכופו על כך.

רמ"א אבן העזר סימן עא סעיף א: ודוקא לענין מזונות הבנות, אבל לא כופין להשיא בנותיו, ואף על פי שמצוה ליתן לבתו נדוניא ראויה, מכל מקום לא כייפינן ליה, אלא מה שירצה יתן, רק שישיאן…

בית שמואל סימן עא ס"ק ד: עיין בהג"מ מבואר דכופין אותו להשיאן אבל אין כופין אותו כמה נדוני' שיתן להן…