אחורי בית הכפורת

בס"ד

אחורי בית הכפורת

 

אחד ממקומות השמירה של הלויים, הוא "אחורי בית הכפורת". במשנה במידות (ה,א) אנו מוצאים, כי היו אחד עשר אמה לאחורי בית הכפורת – בתוך שטח העזרה. להלן נבאר, מהי קדושתו של מקום זה, בנוגע להיתר הכניסה ללויים ולישראלים, ואם אכן זהו מקום שמירת הלויים.

 

קדושת "אחורי בית הכפורת"

   המשנה בכלים (א,ח-ט) מגדירה את המקומות המותרים בכניסה במקדש. לדבריה, כניסת ישראלים אל עזרת הכהנים, מותרת רק "לסמיכה, לתנופה ולשחיטה". בין האולם ולמזבח, מקודש יותר מעזרת כהנים, ואילו ההיכל מקודש עוד יותר. מהי דרגת הקדושה של השטח שאינו בין האולם ולמזבח? האם מותרת לשם כניסת לויים וישראלים? לכאורה, מכיוון שלא מצאנו הגבלת כניסה לגביו, הרי שאין לאסור את כניסת הטהורים לשם.

בגמרא ביומא (כא,א) נאמר, כי בשעה שישראל עולים לרגל "עומדים צפופים ומשתחוים רווחים, ונמשכין אחת עשרה אמה לאחורי בית הכפורת". פשטות הדברים היא, שישראלים מותרים להיכנס למקום זה, ומחמת הצפיפות, הם היו עומדים אף שם, ולא רק בעזרת ישראל.[1] כך נראה ללמוד מדברי רש"י במנחות (צז,ב ד"ה י"א) ומהר"ש במידות (לה,א ד"ה וראשי פספסין), האומרים כי ישראל היו נכנסים לשם בזמן שהם היו מרובים בעזרה; ואין הם מזכירים כלל כי המדובר בשעת הרגל.[2] מסתבר, כי אף ע"פ שהרמב"ם אינו מזכיר את כניסת הישראלים למקום זה, הרי מאחר שאין הוא מזכיר איסור כניסת ישראלים למקום, ואיסורי הכניסה הנזכרים בדבריו (בה"ב ז,טז-יט) הם אלו המוזכרים במשנה, ממילא אין כניסתם למקום מהווה דין מיוחד.

 

מקום השומר: "כלפי בר" – מחוץ לעזרה?

   הגמרא לומדת על שמירת הלויים, מפסוק האמור בדברי הימים (א כו,יח). לגבי השמירה בצד המערבי נאמר שם: "לפרבר למערב – ארבעה למסילה, שניים לפרבר". בדרשה המופיעה בגמרתנו (כז,א; ובזבחים נה,ב), המילה "פרבר" מתפרשת – "כלפי בר", דהיינו – כלפי חוץ. למה כוונת הגמרא בדרשה זו?

לדברי הרמב"ם בפירושו למידות (א,א), כוונת הדרשה היא, שהשמירה מתקיימת מחוץ לעזרה, ככל שאר השמירות, שאינן מתקיימות במקום מקודש (לשיטתו). אבל מדברי רש"י (זבחים שם ד"ה כמאן) והרא"ש (מידות א,א ד"ה אחורי) עולה, כי שמירה זו התקיימה מחוץ לכתלי קודש הקדשים וההיכל, סמוך ללול (פתח) הנמצא שם, אשר פתוח לשטח העזרה. אם כן, השמירה לדעתם, התקיימה בתוך שטח העזרה.

הרמב"ם עצמו בהלכותיו (בית הבחירה ח,ט), מזכיר את שמירת הלוי לאחורי בית הכפורת, ואינו מציין כי השמירה לא היתה בשטח זה ממש. הרמב"ם אינו מזכיר בהלכותיו את דבריו בפירושו למשנה, כי השמירה אינה בתוך שטח העזרה, אך נראה כי להבנתו ניתן להסיק כן מכך שכל המקומות המוזכרים, אינם נמצאים בעזרה. אמנם, מקום זה "אחורי בית הכפורת" נמצא לכאורה בעזרה, אך ייתכן להבין כי לדעת הרמב"ם השמירה התקיימה בסמוך לשם מחוץ לעזרה. בניגוד לראשונים אחרים, הרמב"ם עצמו אינו משתמש בכינוי "אחורי בית הכפורת" כמתייחס לאחד עשר האמות שבין כותל העזרה לכותל ההיכל (וראה לשונו בה"ב ה,יב בנוגע לשטח זה). מאחורי "בית הכפורת", שהוא קדש הקדשים, היה תא, ועד לאחד עשר אמה אלו, היו שבע עשרה אמות. נראה כי להבנתו, כינוי זה האמור בדברי חז"ל, אינו מקום ושמו "אחורי בית הכפורת", אלא תיאור יחסי, לעומת מקום קודש הקדשים.[3]

 

טעם העמדת השמירה במקום זה

   ניתן לומר, כי השיקולים השונים בדבר העמדת שומרים ברחבי הבית, נובעים מכבוד המקום, ועל כן השמירה נקבעה מסביב. ממילא, גם העמדת השומר אחורי בית הכפורת, היא חלק ממערכת שמירה זו, כאשר בצד המערבי שהוא הצד הקצר, ובו נמצאים רק כאשר יש אנשים רבים בצד המזרחי, ממילא יש צורך בשומר אחד בלבד. ייתכן גם לומר, כי בגלל קרבתו של צד זה אל קודש הקדשים, העמידו שם שומר, למרות שבדרך כלל לא היו מגיעים לשם אנשים.

אולם ייתכן כי היתה סיבה נוספת להעמדת השמירה במקום זה. במצוות השמירה נאמר בתורה "ואתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח, ולמבית לפרוכת ועבדתם" (במדבר יח,ז). בספרי למדים מכאן, כי היה מקום "אחורי לפרוכת", ששם היו בודקים את ייחוסי הכהונה. נראה, כי מקום זה הוא "אחורי בית הכפורת", וכך היא הגרסה בילקוט שמעוני (קורח רמז תשנד). אם כן, הבדיקה היתה נעשית באחד עשר אמה אלו – וכך מסבירים רבינו הלל וכמה מהאחרונים על הספרי שם (עמק הנצי"ב). אמנם, מצאנו במשנה במידות (ה,ד), כי הסנהדרין הגדולה שבלשכת הגזית היתה דנה את הכהונה, ומכריעה אם הכהן נחשב למיוחס ורשאי לעבוד או לא; ויש מהאחרונים על הספרי הרוצים לומר, כי לשכת הגזית היתה נמשכת אל מאחורי בית הכפורת (זית רענן; ספרי דבי רב). הסבר זה מבוסס על ההנחה כי בדיקת ייחוסי הכהונה נעשתה על ידי הסנהדרין הגדולה. וכך אנו מוצאים במדרש שיר השירים רבה (פרשה ד) "מבעד לצמתך… והאשה הזאת כשמצמת שערה לאחוריה והוא תכשיט לה, כך היתה סנהדרי גדולה יושבת אחורי בית המקדש, והיא היתה תכשיט של בית המקדש". אבל הרמב"ם (בה"ב פרק ה) מצייר את לשכת הגזית בחלק המזרחי של העזרה, ולא בחלקה המערבי. ייתכן לומר, כי יש לחלק בין בית הדין שבלשכת הגזית, הדנה ומכריעה בשאלות יוחסין, לבין הבדיקה הראשונית הנעשית אחורי בית הכפורת (וראה בזרע אברהם על הספרי שם); וייתכן שדברי הספרי מתאימים לדברי המדרש, אולם אף במדרש מובאות דעות אחרות בביאור הפסוק, וייתכן שאין דעת התנא שבמשנה בסוף מידות, המציין את לשכת הגזית בדרום (או לגרסת הגמרא ביומא והרמב"ם – בצפון), מסכימה לדעת הספרי.

 

סיכום

אחד ממקומות השמירה של הלויים, הוא "אחורי בית הכפורת". פשטות הדברים הוא, כי שטח זה הוא אחד עשר האמה הנמצאים במערב העזרה, אליהם הכניסה לישראלים מותרת, ולשם הם היו נכנסים בדרך כלל כאשר היתה צפיפות בעזרה (רש"י; רא"ש). אמנם, לשיטת הרמב"ם נראה, כי השמירה התקיימה בסמוך למקום זה, אך מחוץ לעזרה. לדברי הספרי, היתה בדיקה של ייחוסי הכהונה, מאחורי הכפורת.

 

 

 

[1] בהגהת היעב"ץ ליומא שם כתב, כי נ"ל שדווקא הכהנים היו נמשכים לשם; ובהגהותיו לכלים (לחם שמים א,ט), הוא נשאר בצ"ע בדין הכניסה אל מאחורי הכפורת. מכל מקום, מפשטות הגמרא המתייחסת לעליית ישראל לרגל, משמע שישראלים היו נכנסים; וכך עולה מדברי ראשונים רבים בביאור הגמרא שם (רש"י; מאירי; ריטב"א ועוד). וראה ברש"י תמורה ל,ב ד"ה אחורי בית הכפורת "דקילא קדושתה".

[2] נראה לכאורה, כי מכיוון שלא היו רשאים ישראל להיכנס לעזרת הכהנים, הרי שהם היו יוצאים אל מחוץ לעזרה, ונכנסים מכיוון חלקו האחורי של העזרה (כך נראה להבין מדברי רש"י ביומא שם ד"ה ונמשכין, וכך משמע בריטב"א שם). ויש מהראשונים הסוברים, כי בשעת הרגל, בגלל המצווה שבדבר, היו ישראל רשאים לעבור, אף דרך עזרת הכהנים (תוספות ר"י הלבן יומא שם; רי"ץ גיאת הלכות לולב עמוד קנה-קנו; ספר המנהיג הלכות סוכה עמוד תו) או שמא אף שלא ברגל, מחמת הצפיפות יש לומר שזו מצווה והדבר מותר (כך נראה להבין מהר"ש שם – וראה דברי התפא"י מידות פרק ה בועז אות א).

[3] לפי דברים אלו נראה להבין את דברי הגמרא בברכות (ל,א) "היה עומד בבית המקדש, יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים… היה עומד בבית קדשי הקדשים, יכוין את לבו כנגד בית הכפורת. היה עומד אחורי בית הכפורת – יראה עצמו כאילו לפני הכפורת". הגמרא מתארת שלב אחרי שלב, את הכיוון אליו פונים בתפילה, אך לאחר התיאור על העומד בקדה"ק, מתואר העומד "אחורי בית הכפורת", שלפי פירוש רש"י שם (ד"ה אחורי), שהמדובר באחד עשר האמות המכונות כן, לכאורה דינו נכלל באמור קודם לכן "היה עומד בבית המקדש". אולם אם אין כינוי זה שם למקום מסוים, אלא תיאור מקום, הרי שמקום זה נמצא בתוך קדש הקדשים (ויש גורסים "אחורי כפורת" ולא "בית הכפורת" – מהרש"א, וכן הוא בשו"ע או"ח צד,א), והגמרא באה לציין את המיקום המדויק אליו מכוונים בתפילה (ראה בשו"ע ומ"ב שם. אך אין הכוונה לעומד בתוך מקום זה – כאומן העסוק במצוות תיקון הבית, שבוודאי פטור ממצוות התפילה וגם אין לו להשתהות שם לשם תפילה; וראה ברמב"ם תפילה ה,ג שהשמיט את דברי הגמרא "היה עומד בבית קדשי הקדשים… היה עומד אחורי בית הכפורת").