אורך התקיעות

בס"ד

אורך התקיעות

ראש השנה דף לג עמוד ב: שיעור תקיעה כשלש תרועות, שיעור תרועה כשלש יבבות… והתניא: שיעור תקיעה כתרועה! אמר אביי: תנא דידן קא חשיב תקיעה דכולהו בבי, ותרועות דכולהו בבי. תנא ברא – קא חשיב חד בבא, ותו לא. שיעור תרועה כשלש יבבות. והתניא: שיעור תרועה כשלשה שברים! אמר אביי: בהא ודאי פליגי, דכתיב יום תרועה יהיה לכם, ומתרגמינן: יום יבבא יהא לכון. וכתיב באימיה דסיסרא בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא. מר סבר: גנוחי גנח, ומר סבר: ילולי יליל.

רש"י: שלש יבבות – שלש קולות בעלמא, כל שהוא… תנא דידן קא חשיב דכולהו בבי – והכי קאמר: שיעור שלש תקיעות כשלש התרועות. ותנא ברא קא חשיב דחדא בבא – שיעור התקיעה כשיעור התרועה, ותרוייהו חדא מילתא אמרי. שברים – ארוכים מיבבות. אמר אביי… אף על גב דאוקימנא דברישא לא פליגי, על כרחך בהא סיפא פליגי, דלית לשנויי בה מידי, והיינו פלוגתא. דמתרגמינן תרועה – יבבה, ובאימיה דסיסרא כתיב נמי האי לישנא ותיבב. מאן דאמר שברים סבר גנוחי גנח – כאדם הגונח מלבו, כדרך החולים שמאריכין בגניחותיהן. ילולי יליל – כאדם הבוכה ומקונן, קולות קצרים סמוכין זה לזה.

תוספות: וצריך ליזהר בשברים שלא יהא מאריך על כל אחד בפני עצמו כג' יבבות של שלשה קולות כל שהוא דאם כן נעשה תקיעה ולא שברים דהא שיעור תקיעה כתרועה ושיעור תרועה כג' יבבות ונראה שחייב אדם להאריך בתקיעה של קשר"ק יותר משל קש"ק ובשל קש"ק יותר משל קר"ק דהא שיעור תקיעה כתרועה וקשר"ק אנו עושים משום ספיקא דגנוח ויליל נמצא שצריך להאריך בתקיעות של קשר"ק כשיעור שלשה שברים וג' יבבות ובתקיעות של קש"ק כשיעור ג' שברים דהא עבדינן קש"ק משום ספיקא דגנוחי גנח ובתקיעות של קר"ק כשיעור תרועה שהוא ילולי יליל ומיהו אם מאריך בכל התקיעת כתקיעות קשר"ק אין לחוש דיכול להאריך כמו שירצה…  וריב"א והר"י בן הר"ר מאיר מפרשים דיבבא היא שלש כחות של כל שהוא נמצאת תרועה תשע כחות ושיעור תקיעה כך היא ולפירושם אין לחוש אם מאריך קצת בשברים וצריך למשוך לתקיעה של קשר"ק לפירושם כשיעור ג' שברים ותשע כחות ומי שלא משך התקיעות כשיעור הזה ומשך קצת בשברים לא קיים מצוה לא כמר ולא כמר…

ירושלמי ראש השנה פרק ד הלכה י: איזו היא הרעה רבי חנניא ורבי מנא חד אמר אהן טרימוטה וחורנה אמר תלת דקיקן.

קרבן העדה: איזו היא הרעה. כלומר כמה שיעור תרועה. אהן טרימוטה. קולות קטנות כעין שתוקעין על החצוצרות שקורין טרומי"ט בל"א. תלת דקיקין. ג' קולות של כל שהן.

רמב"ם הלכות שופר פרק ג הלכה ד: שיעור תרועה כשתי תקיעות, שיעור שלשה שברים כתרועה…

השגת הראב"ד: א"א כל זה שיבוש המעתיק הוא אלא שיעור תקיעה כשלש תרועות שיעור תרועה כשלשה שברים, ודע שאין מחלוקת בין התנאים אלא בענין התרועה מה היא וכמה שיעורה כי התנא האחד אומר כי התרועה היא טרימוטי ושיעורה שלש טרימוטות והוא שיעור קטן והתנא האחר אומר כי התרועה היא שברים והם שלשה והוא שיעור גדול אבל שיעור התקיעה אחד הוא לשניהם כתשע טרמוטות או כשלשה שברים שהן שיעור אחד ומי שאומר שברים הוא שאומר שיעור תקיעה כתרועה ומי שאומר טרמוטות הוא שאומר תקיעה כשלש תרועות.

שולחן ערוך אורח חיים סימן תקצ סעיף ג: י"א ששיעור תקיעה כתרועה, ושיעור תרועה כשלשה יבבות דהיינו ג' כחות בעלמא כל שהוא והם נקראין טרומיטין; ולפי זה צריך ליזהר שלא יאריך בשבר כשלשה טרומיטין, (וי"א דאין לחוש אם האריך בשברים קצת, ובלבד שלא יאריך יותר מדאי) (וכן נוהגין) (מרדכי והגהות אשירי פי"ט), שאם כן יצא מכלל שבר ונעשה תקיעה; וצריך להאריך בתקיעה של תשר"ת יותר מבשל תש"ת, ובשל תש"ת יותר מבשל תר"ת; ומיהו אם מאריך הרבה בכל תקיעה אין לחוש, שאין לה שיעור למעלה; וכן בתרועה יכול להאריך בה כמו שירצה; וכן אם מוסיף על ג' שברים ועושה ד' או ה', אין לחוש. וי"א ששיעור יבבא ג' טרומיטין; ושיעור תרועה כשלשה יבבות, שהם ט' טרומיטין; ושיעור תקיעה ג"כ תשעה טרומיטין, כתרועה; ולפי זה אין לחוש אם האריך קצת בשברים, וצריך להאריך בתקיעה של תשר"ת כשיעור י"ב טרומיטין. ומי שלא האריך בתקיעה כשיעור הזה והאריך בשברים, לא קיים מצוה לא כמר ולא כמר.

משנה ברורה: (יד) י"ב טרומיטין – ט"ס וצ"ל י"ח דתרועה הוא ט' טרומיטין וגם שברים לפחות הוא כן וא"כ הוא י"ח וגם יותר מעט דהא שברים ארוכין יותר מעט: (טו) והאריך בשברים – לאו דוקא דה"ה אם אריכתו בשברים היה שוה עם התקיעה ג"כ לא יצא. והנה בעבור שזה הסעיף רבו פרטיו ויקשה להקורא להבין ממנו פרטיו למעשה וע"כ אכתוב בקיצור איך להתנהג לכתחלה. צריך התוקע ליזהר שיאריך בתקיעות דתשר"ת שכל תקיעה יהיה לפחות כשיעור ח"י כחות ומעט יותר והתקיעות של תש"ת ותר"ת יהיה לפחות כשיעור ט' כחות דבזה יצא לכו"ע שהרי מותר להאריך אפילו יותר מכשיעור וגם יזהר בכל השברים בין בתש"ת ובין בתשר"ת שלא יעשה שום שבר מט' כחות וטוב יותר שלא יעשה בכל שבר רק כשלשה כחות וגם יזהר לכתחלה שיעשה כל תרועה בין של תשר"ת ובין של תר"ת כשיעור ט' כחות.

שער הציון: ואף דלדעה ראשונה מחמיר השולחן ערוך שלא לעשותה אפילו מג' כחות, כבר כתב רמ"א דנהגינן בזה להקל, וגם אם נרצה לנהוג בזה כוותיה יהיה נגד דעת הראב"ד וגם נגד דעה אחרונה.  

מור וקציעה: ויש מי שהחמיר בתקיעה של תשר"ת שצריך להאריך בה כשיעור ג' שברים ותרועה, שהם י"ח טרומיטין. זה טעות דמוכח, וצ"ל י"ב טרומיטין, נוסח הש"ע שלפנינו דייק. הכנסת הגדולה נשתבש בהבנת לשון זה ולא נתכוין בדעת ראב"ד, גם לא ירד לסוף דעת תו', והאריך בדברים שאין בהם ממש, וחשד לש"ע במה שבו במ"כ. וקפחיה לבמ"א ולכמה סבי בטעותא.

פרי חדש: כתב הרמב"ם, שיעור שלשה שברים כתרועה; וגם כתב המגיד משנה בשם הרמב"ן והרשב"א, ששיעור התקיעה כתרועה אחת, והוא או שלשה שברים או תשעה טרומיטין. וכל זה תימה, שזהו כתנא ברא, דתניא שיעור תרועה כשלשה שברים, אבל לתנא דידן שיעור תרועה הוי כשלש יבבות דהיינו שלשה טרומיטין. ואולי סבירא להו דיבבות ושברים הכל הוי דבר אחד, אלא דפליגי אם הם תכופים [או] מופלגים, וכסברת בעל העיטור שהביא הטור, וצ"ע.

עלי תמר ראש השנה פרק ד: והראשונים כותבים שהילולי יליל הוא ט' טרומיטין ולקחו ביטוי זה מהירושלמי, אולם צ"ע שלשון הירושלמי הוא כאהן טרומיטא ומשמעו שכל התרועה כולה נקראת טרומיטא בלשון יחיד שביאורו הוא קול רועד כמ"ש העה"ש, ואלו הראשונים משתמשים בלשון רבי טרומיטין. ויוצא לפי"ז שכל כח וכח נקרא טרומיטא, אבל אין נראה כן משמעות הירושלמי. וצ"ע בזה.

פסקי תשובות אורח חיים סימן תקצ: ודע, כי אף אם האריך הרבה מאד בתרועה (שהרי אין בזה כל מניעה), אינו צריך להאריך גם בתקיעות שלפניה ואחריה אלא תמיד מחשבים את התקיעה שלפניה ואחריה כפי משך זמן הקולות שחייבים מדינא והוא בשברים קצת יותר מט' כוחות ובתרועה ט' כוחות ותו לא, אם כי יש המדקדקים עפ"י כמה מגדולי הפוסקים שהתקיעות יהיו לפי משך זמן השברים והתרועה שתקע, ונכון להחמיר ולנהוג כך עכ"פ בתקיעות דמיושב שהם מדאורייתא.